נציבות האיחוד האירופי החלה באכיפת סעיפים מרכזיים בחוק הבינה המלאכותית שלה, במטרה להתמודד עם דיפייקים ואיומי סייבר.
לפי דיווח באתר המשפטי Jurist.org, נציבות האיחוד האירופי הודיעה כי חברות בינה מלאכותית צפויות לפיקוח מהודק יותר, על רקע חששות גוברים מדיפייקים ואיומי סייבר. משרד ה-AI של האיחוד האירופי בבריסל, יחד עם רגולטורים לאומיים, החלו באכיפת סעיפים מרכזיים בחוק הבינה המלאכותית האירופי (AI Act) החל מה-2 באוגוסט.
על פי הדיווח, החוק מטיל על חברות הטכנולוגיה חובות חדשות שכוללות זיהוי תוכן מסוג דיפייק, סימון חומרים שנוצרו באמצעות בינה מלאכותית, ופיקוח על סיכונים הכרוכים במערכות AI רבות עוצמה. מדובר בשלב נוסף בהטמעה ההדרגתית של החוק האירופי, שנחשב לאחד המסגרות הרגולטוריות המקיפות ביותר בעולם בתחום הבינה המלאכותית.
הצעד האירופי מגיע בתקופה שבה מדינות נוספות מקדמות חקיקה דומה. במקביל, וייטנאם החילה החודש חוק בינה מלאכותית מקיף משלה, המהווה את המסגרת הראשונה מסוגה בדרום מזרח אסיה ומבוסס במידה רבה על מודל ה-AI Act האירופי. המגמה משקפת דחיפה גלובלית הולכת וגוברת להסדרת שימוש בטוח ואחראי בכלי בינה מלאכותית, במיוחד בתחומים רגישים כמו זיהוי פנים, תוכן מזויף ואבטחת מידע.
מבחינה כספית, מדובר בשיניים חדות ממש: הפרות של חובות מודלים כלליים (GPAI) חושפות חברות לקנסות של עד 15 מיליון יורו או 3% מהמחזור העולמי, ואילו שימוש באפליקציות AI אסורות עלול להוביל לקנס של עד 35 מיליון יורו או 7% מהמחזור השנתי העולמי — מהגבוה מביניהם. חשוב לציין שחברות המפתחות מודלים כלליים היו כפופות לחובות הדיווח והשקיפות של ה-AI Act כבר מאז אוגוסט 2025, אך רק כעת, עם תחילת אכיפה מלאה, הנציבות רשאית להטיל את הקנסות בפועל, ואף רטרואקטיבית על הפרות מהשנה החולפת.
סעיף 50 לחוק, העומד במרכז גל האכיפה הנוכחי, מגדיר ארבעה תחומי שקיפות שבהם חייבות לעמוד חברות טכנולוגיה: אינטראקציה ישירה של משתמשים עם מערכות AI, תוכן שנוצר או עובד באמצעות בינה מלאכותית, שימוש בזיהוי רגשות וסיווג ביומטרי, וכמובן דיפייקים וטקסט מלאכותי בנושאים בעלי עניין ציבורי. בפועל, כל צ'אטבוט או עוזר קולי הפועל בשוק האירופי מחויב כעת להודיע למשתמש בתחילת השיחה שמדובר במערכת מבוססת בינה מלאכותית ולא באדם, דרישה שמשנה את חוויית השימוש במוצרים רבים שהיו עד כה שקטים בנושא.
בווייטנאם, שהחוק שלה נכנס לתוקף רשמית ב-1 במרץ 2026, מדובר במסגרת בת שמונה פרקים ו-35 סעיפים, המסווגת מערכות בינה מלאכותית לפי רמת סיכון — מינימלי, מוגבל, גבוה ובלתי מתקבל על הדעת — כאשר כל רמה כפופה לחובות רישום, בדיקות ותאימות שונות. החוק הווייטנאמי חל הן על גופים מקומיים והן על חברות זרות הפועלות בשוק המקומי, ומקים מרכז ומאגר מידע ייעודיים למעקב אחר מערכות AI, לצד מנגנוני ארגז חול (sandbox) שנועדו לעודד חדשנות מבוקרת.
וייטנאם מצטרפת בכך לרשימה מצומצמת של מדינות וגושים — בהם האיחוד האירופי, דרום קוריאה ויפן — שהחליטו לעגן רגולציה מקיפה על בינה מלאכותית בחוק מחייב, ולא להסתפק בהנחיות מומלצות. עבור חברות טכנולוגיה גלובליות, המשמעות המעשית היא ריבוי משטרי רגולציה מקבילים שיש לעמוד בהם בו־זמנית, מה שמניע כבר כיום פיתוח כלי תיוג ותיעוד אוטומטיים לתוכן מלאכותי כתשתית בסיסית ולא כתוספת אופציונלית, בדומה למגמות שנרשמו גם בשוק הישראלי סביב רגולציית פרטיות ואבטחת מידע.
