אלפי מסמכים מהמשפט של אליזבת הולמס, מסודרים כך שאפשר סוף סוף לחטט בהם כמו בשולחן עבודה אמיתי. פעם זה היה חומר לתובעים, היום זה אתר.
כל מי שעקב אחרי הסאגה של תרנוס יודע שהסיפור לא נגמר בכותרות. הוא נמצא בפרטים הקטנים: מייל אחד, הודעת טקסט, שקף במצגת למשקיעים. עכשיו מישהו החליט לתת לכם לשבת ליד השולחן ולעבור עליהם בעצמכם. לפי הדיווח ב-TechCrunch, בו לאו, מהנדס בחברת Extend, בנה אתר שמדמה את החוויה של חיטוט בשולחן העבודה של מייסדת תרנוס.
החומר שעליו האתר נשען מגיע ישירות מהמשפט United States v. Elizabeth Holmes. מדובר ביותר מאלף מיילים, שקפים, הודעות טקסט ומסמכים. במקום רשימת קבצים יבשה, האתר מנסה להעמיד סצנה: אתם לא קוראים על הראיות, אתם מרגישים כאילו שלפתם אותן מהמגירה.
כי המשפט עצמו היה ים של חומר. לפי סיקורים מאותה תקופה, חבר המושבעים שמע 32 עדים, בהם הולמס עצמה, ובחן יותר מ-900 ראיות. בין השאר הוצגו כ-12,000 הודעות טקסט שחולצו ממכשירים של הולמס ושל סאני בלוואני, ואפילו מצגת למשקיעים ודוח שנשאו לוגו של פייזר, שהחברה לא אישרה את השימוש בו. זה חומר שעוצב מראש כדי לספר סיפור, רק שבמשפט הוא הוצג בחתיכות ובסדר של התביעה.
אני לא יכול לפרט כאן איך בדיוק בנוי האתר, כי לא הצלחתי לאתר מעבר לדיווח עצמו עוד כיסוי של הפרויקט. אבל הרעיון ברור: ארגון מחדש של ארכיון ציבורי סביב מקום פיזי מוכר, שולחן עבודה, מאפשר לקרוא אותו בצורה אחרת לגמרי.
זו הערה שלי ולא חלק מהדיווח: הסיפור של תרנוס הוא מקרה לימוד שכל אקוסיסטם סטארטאפים צריך להכיר, וישראל בכללם. ההבטחה הגדולה, הדמו המבריק והמשקיעים שמפחדים לפספס הם תבנית שחוזרת בכל גל טכנולוגי, וגם בגל ה-AI הנוכחי, כשחברות מציגות יכולות שלא תמיד קיימות במוצר. כשהראיות הגולמיות נגישות לכל אחד, קל יותר לראות איך נראה פער בין מה שנאמר בחוץ למה שנכתב בפנים.
יש כאן גם נקודה על אופן העבודה: פרויקט צד של מהנדס אחד, עם חומר ציבורי, הפך מאגר משפטי לחוויה שאנשים באמת ירצו לדפדף בה. כלים מבוססי AI מוזילים עוד יותר את עלות המעבר הזה, מארכיון לנרטיב אינטראקטיבי. נשאר רק לקוות שמי שיבנה את הגרסה הבאה, על חברה אחרת, יעשה את זה אחרי שהמשפט נגמר ולא לפני.
