כשעיריות מבטלות חוזים ומדינות שלמות מודיעות שהן מפסיקות להשתמש בטכנולוגיה שלך, הבעיה הבאה היא כמה אנשים אתה עוד יכול להעסיק.
יש הצעות שמגיעות מהצד הטוב של המאזן, ויש הצעות שמגיעות בדיוק ברגע שבו חברה מבינה שהיא גדולה מדי לשוק שנשאר לה. Flock Safety, אחת החברות הבולטות בארה"ב בתחום מצלמות זיהוי לוחיות רישוי (ALPR) שנפרסו באלפי רשויות מקומיות, הודיעה לעובדיה על חבילת פרישה מרצון — והגדירה אותה, בהודעה פנימית, כנדיבה ביותר שהחברה הציעה מעולם. לפי הדיווחים מדובר בכפליים בקירוב מהחבילות הקודמות שלה. התרגום הדוגרי: קחו כסף, וצאו בעצמכם.
הלוחות זמנים צפופים. העובדים יכולים להגיש בקשות עד 2 באוקטובר, התשובות אמורות להגיע ב-9 באוקטובר, ורוב הפרישות המאושרות מתוכננות ל-29 באוקטובר. החברה, שמעסיקה כ-1,500 עובדים, מעריכה שחלק ניכר מהם יביע עניין — והצהירה שתאשר את הבקשות לרוב מי שיבקש. הסיבה לכל המהלך נאמרה בגלוי ובלי ניסיון לייפות: בלי תוכנית הפרישה מרצון, החברה כמעט בוודאות תיאלץ לפטר עובדים. הדיווח הראשוני פורסם ב-Wired, ודווח בהרחבה גם בכיסוי של TechCrunch.
כי היא לא בדיוק בצמיחה יותר. באוגוסט פרסם ה-Washington Post תחקיר שזיהה 46 מקרים שבהם שוטרים הואשמו בשימוש לרעה בטכנולוגיה של Flock — בהם מקרים שבהם, לפי הטענות, עקבו אחרי נשותיהם, חברותיהם או אקסיות. מקרים כאלה הם לא באג בתוכנה; הם באג במודל העסקי, כי המודל כולו מבוסס על אמון של רשויות ציבוריות שקונות מערכת מעקב ומפעילות אותה בעצמן. התוצאה הייתה מיידית: פלורידה וטקסס הודיעו שיפסיקו להשתמש בטכנולוגיה, וארגון המתנגד למעקב מסר ש-90 עיריות נטשו את Flock באוגוסט לבדו — פי ארבעה מהחודש שלפניו. במקביל, לחברה נוספה הוצאה שאף מודל פיננסי לא תכנן מראש: ונדליזם נגד המצלמות בשטח.
וכאן נכנס ההיגיון הפנימי של תוכנית פרישה מרצון, שהוא תמיד כפול. הצד הראשון הוא פיננסי — פחות עובדים, פחות שכר, התאמה לבסיס לקוחות שהתכווץ. הצד השני פחות מדובר אבל לא פחות חשוב: חברה שנמצאת תחת התקפה ציבורית מתמשכת מחזיקה בתוכה עובדים שכבר לא מאמינים במה שהם מוכרים. תוכנית פרישה מרצון היא הדרך הנקייה להיפרד מהם — במקום להיפרד מהם באמצע כנס, בפוסט לינקדאין, או בהדלפה לעיתונאי.
הערת ניתוח: ישראל היא אחד המרכזים הבולטים בעולם לטכנולוגיות ביטחון, זיהוי ומודיעין — תחום שבו הביקוש מגיע מגורמי אכיפה וממשלות, כלומר מלקוחות שרגישים במיוחד ללחץ ציבורי ורגולטורי. הסיפור של Flock הוא תזכורת עד כמה מהר הסיכון הזה מתגלגל מהכתבה לדוחות. התקדים הבולט כאן מוכר לכל מי שעוקב אחרי התעשייה המקומית: NSO Group, שנכנסה לרשימה השחורה של משרד המסחר האמריקאי בנובמבר 2021 בעקבות חשיפות על שימוש לרעה בכלי המעקב שלה, וספגה מאז שורה של מכות עסקיות ומשפטיות. הדפוס דומה גם כשהחברות, המוצרים ושיטות ההפעלה שונים לגמרי: המוצר עובד בדיוק כפי שנבנה, השימוש בו חורג ממה שהובטח, הלקוחות הציבוריים נסוגים כדי להגן על עצמם — והחברה מגלה שמחלקת הכספים עומדת מול בעיה שמחלקת ההנדסה לא יכולה לפתור. עבור סטארטאפ ישראלי שמוכר טכנולוגיה למשטרות, לעיריות או לגופי ביטחון בחו"ל, זו לא שאלה תיאורטית של אתיקה בהרצאה בכנס: מדובר בסיכון תזרימי ממשי, ובשורה שלא תמיד נמצאת במודל הפיננסי — מה קורה לחברה כשהלקוחות הגדולים שלה חייבים להיראות כמי שהתנתקו ממנה.
הדבר שנשאר עכשיו פתוח הוא פשוט: כמה בדיוק יילכו. אם מספר המבקשים יהיה גבוה מהצפוי, Flock תצטרך להחליט כמה מהידע והניסיון שלה היא מוכנה לשלם עליו כדי שיצא מהדלת. אם הוא יהיה נמוך מדי, הודעת הפיטורים שהחברה ניסתה למנוע תחזור לשולחן בעצמה. התשובה תתברר בסוף אוקטובר — וזו, במקרה, גם התזכורת שכל חברת טכנולוגיה שמוכרת מעקב תגלה במוקדם או במאוחר: אפשר לבנות מוצר שעובד מעולה מבחינה טכנית, ולגלות שהמשוואה שממש קובעת את גורלך היא לא הדיוק של האלגוריתם אלא כמה זמן הלקוחות מוכנים להיראות איתו בפומבי.
