איגוד מוכרי הספרים העתיקים באוסטרליה ונ.ז מזהיר מפני הרס בלתי הפיך של כותרים נדירים שנקנים בכמויות, נסרקים ונגרסים לצורך אימון מודלים.
לפי דיווח ב-The Guardian, מוכרי ספרים עתיקים ברחבי העולם מדווחים על גל רכישות חריג של כותרים נדירים ובלתי שגרתיים - הזמנות המבוססות על מספרי ISBN בלבד, ללא כל התייחסות לנדירות הפריט או לערכו התרבותי. לפי הדיווחים, לאחר שהספרים נרכשים הם נפרמים, נסרקים דיגיטלית ולאחר מכן נגרסים - כשהתוכן המסונן משמש כחומר גלם לאימון מודלים של בינה מלאכותית. איגודי מוכרי ספרים מתארים את התופעה כ'מחרידה', בטענה שאף גורם בשרשרת ההזמנות לא בודק האם מדובר בעותק האחרון שנותר מכותר מסוים.
דואן אלבינגר, נשיאת האיגוד האוסטרלי-ניו-זילנדי של מוכרי הספרים העתיקים (ANZAAB), ציינה כי בשלב זה לא התקבלו באוסטרליה עצמה דיווחים מאומתים על הזמנות המיוחסות במפורש לחברות בינה מלאכותית, אך הדגישה שהחשש בענף רחב ומבוסס על דיווחים דומים שהגיעו מאירופה. הטענה המרכזית של מוכרי הספרים היא שספר פיזי הוא לא רק אוסף מילים לדיגיטציה, אלא ארטיפקט היסטורי שאי אפשר לשחזר לאחר השמדתו.
הפרשה מצטרפת לשורת מחלוקות סביב האופן שבו חברות בינה מלאכותית אוספות חומרי אימון בהיקפים תעשייתיים, ומעלה שאלות על האיזון בין הצורך בדאטה איכותי לאימון מודלי שפה לבין שימור מורשת תרבותית ופיזית. ספרנים וחוקרי שימור מזהירים כי גם אם התוכן נשמר דיגיטלית, אובדן העותק הפיזי עלול למחוק לצמיתות פרטים כמו הערות שוליים, כריכות מקוריות וסימנים היסטוריים שאין להם תיעוד חלופי. נכון לעכשיו, לא פורסמה תגובה רשמית מטעם חברות הבינה המלאכותית המעורבות בפרשה.
מסמכים פנימיים שנחשפו בתחילת 2026 במסגרת תביעת זכויות יוצרים נגד חברת Anthropic חשפו את קיומו של פרויקט פנימי בשם 'Project Panama', שבמסגרתו רכשה החברה ספרים מודפסים בהיקפים גדולים - תוך מתן עדיפות מפורשת לכותרים 'פחות נפוצים'. לפי המסמכים, החברה שכרה חברות סריקת מסמכים שהשתמשו במכונת חיתוך הידראולית להסרת הכריכות והשדרות מהספרים, לפני שהעמודים הבודדים הוזנו לסורקים תעשייתיים במהירות גבוהה. התיעוד הזה, שהגיע לידיעת הציבור דרך הליכים משפטיים ולא דרך הודאה יזומה של החברה, הוא אחד הביסוסים הקונקרטיים הראשונים לחששות שמוכרי הספרים העתיקים הביעו במשך חודשים.
מעבר לרכישות הישירות של חברות הבינה המלאכותית, התפתחה בשנה האחרונה תעשיית ביניים שלמה סביב אספקת ספרים לאימון מודלים. חברת ISBNdb, המתחזקת מאגר מטא-דאטה עולמי של מספרי ISBN, החלה משווקת שירות ייעודי לאספקת ספרים בכמויות של אלף עד מיליון עותקים, המתואר במפורש כמותאם ל'צרכי אימון מודלי שפה'. מוכר ספרים עתיקים בעיר הארלם שבהולנד סיפר כי קיבל פנייה מגורם שהזדהה בשם 'נטלי' מטעם חברה סינגפורית בשם 2077AI, שביקשה לרכוש כ-3,000 עותקים בבת אחת במסגרת 'פרויקט לאיסוף ספרים במגוון שפות' - ובתחילה חשד שמדובר בניסיון פישינג. המקרה ממחיש עד כמה חריגות בהיקפן ההזמנות הללו ביחס לפעילות השוטפת של חנויות ספרים עתיקים קטנות.
בזירה המשפטית האמריקאית כבר נרשמה תקדים בעל משמעות ישירה לפרשה. בתביעה המוכרת כ-Bartz v. Anthropic קבע שופט פדרלי כי סריקת ספרים שנרכשו כדין לצורך אימון מודל בינה מלאכותית יכולה, בנסיבות מסוימות, להיחשב 'שימוש הוגן' ומותרת - קביעה שמעניקה גיבוי משפטי ישיר לפרקטיקת הרכישה-סריקה-גריסה. עם זאת, באותה פרשה עצמה אושרה הסדר פשרה בהיקף של 1.5 מיליארד דולר, לאחר שהתברר כי החברה השתמשה גם בעותקים פיראטיים של ספרים לאימון - הסדר שמחייב אותה לשלם לאלפי סופרים כ-3,000 דולר על כל ספר. כלומר: הקו המפריד בין שימוש חוקי לפסול אינו נוגע להרס הפיזי של הספר, אלא אך ורק לשאלה כיצד הועתק תוכנו.
הפער הזה בין הדין לבין התחושה הציבורית הוא לב הביקורת של אנשי הספר. גם אם רכישה וסריקה של עותק שנקנה כדין חוקית לחלוטין מבחינה משפטית, מוכרי הספרים העתיקים טוענים כי המסגרת המשפטית הקיימת כלל לא נבנתה כדי להתמודד עם מצב שבו כותר נדיר נעלם באופן סופי מהעולם הפיזי. בשונה מספר דיגיטלי שניתן להעתיק ללא הגבלה, עותק מודפס יחיד שנגרס אינו ניתן לשחזור - ותומכי התעשייה מצדם טוענים שדווקא טקסט אנושי איכותי ומוערך, בניגוד לתוכן המיוצר כיום בשפע על ידי מודלים אחרים, הוא משאב שהולך ומתייקר ככל שהאינטרנט מוצף בתוכן סינתטי. עד כה לא פורסם מנגנון פיצוי, תיעוד ארכיוני חובה או רגולציה שתחייב בדיקת נדירות לפני גריסה - כך שההכרעה בפועל נותרת בידי הרוכשים בלבד.
