המזייפים למדו לחקות לוגו, אריזה ותפירה. השאלה היא אם הם יצליחו לחקות גם שבב שמגיב אחרת בכל סריקה.
יש מילה חדשה בעולם המותגים: "סופר-פייקס". כך מכנים זיופים ברמה כזו שגם מומחים מתקשים להבדיל בינם לבין המקור. כשהלוגו, התפירה והאריזה כבר משוכפלים כמעט בלי פגם, ההגנה הישנה של המותגים, כלומר סימן מסחרי ומראה חיצוני, פשוט מפסיקה לעבוד. הסטארטאפ Veritas מנסה לענות על זה בשבב משלו, ועכשיו היא מרחיבה אותו מבגדים אל תכשיטים, גביעים ובקבוקי בושם, לפי הדיווח ב-TechCrunch.
לפי הדיווח, הדור השני של השבב עובד על משטחי מתכת וניתן לסרוק אותו דרך זכוכית, והוא מוכן לייצור. זה מה שפותח את הדלת לתכשיטים, למוצרים קשים ולבקבוקי בושם, קטגוריות שבהן שבב רגיל פשוט נחסם או לא מתאים. השבב מוחדר למוצר בלי לפגוע בו, והמותג יכול לאמת אותו בהקשה של טלפון. הבעלים מצדם יכולים להציג הוכחת בעלות דרך האפליקציה של החברה.
הטענה המרכזית של מייסדת החברה, לוסי הולנד, היא שקודי QR וקישורי NFC סטטיים קל להעתיק. לדבריה, בשבב של Veritas "הקשר בין האובייקט לזהות הדיגיטלית שלו הוא חלק מההוכחה". בפועל, כל סריקה מפיקה תשובה מאובטחת חדשה, ויש גם חוט לזיהוי חבלה. מי שמצלם ומשכפל קישור לא מקבל את אותה תשובה בפעם הבאה.
הלקוחות הראשונים נראים יותר כמו מהלך תדמית מאשר פריסה המונית. ATHLOS, תחרות אתלטיקה לנשים שהוקמה בין היתר על ידי אלקסיס אוהניאן, תטמיע שבבים בכל 18 כתרי האליפות. החברה גם שילבה שבב בזוג נעליים של LeBron James בעיצוב מחודש של האמן Adam Port, כך שהקשה של טלפון חושפת את ההיסטוריה שלהן. אוהניאן הוא גם משקיע בחברה: סבב ה-Pre-seed בהיקף 1.75 מיליון דולר הובל על ידי Seven Seven Six, קרן ההון סיכון שלו.
מאז פברואר החברה הוציאה אפליקציית iOS לצרכנים ופורטל למותגים, שבו אפשר לנהל רשומות מוצר ולהציע הטבות כמו מועדונים, צ'ק-אין לאירועים וגישה מוקדמת להשקות. כלומר, השבב נמכר לא רק כאמצעי הגנה אלא גם כערוץ קשר עם הלקוח, וזה מה שעשוי להצדיק את העלות בעיני מותגים.
הבעיה אמיתית וגדולה. לפי ה-OECD והרשות האירופית לקניין רוחני (EUIPO), סחר בסחורה מזויפת הוערך ב-509 מיליארד דולר ב-2016, כ-3.3% מהסחר העולמי. הערכה זו מתייחסת לסחורה פיזית בלבד. המותגים מדווחים על הפסדים של יותר מ-30 מיליארד דולר בשנה, אבל מספר זה מגיע מדיווחים על החברה, ולא ממקור עצמאי שבדקנו.
הניתוח שלנו: בשביל קונה ישראלי, ההשפעה המיידית קטנה, אבל הרעיון רלוונטי. שוק היד השנייה של שעונים, תכשיטים ובשמים משגשג גם כאן, וגם הקונים בישראל מסתמכים על אמון במוכר ועל תעודות נייר שקל לזייף. אם "דרכון דיגיטלי" לפריט הופך לסטנדרט, הוא יכול לשנות את הדרך שבה קונים ומוכרים מוצרי יוקרה משומשים. עם זאת, שבב עולה כסף, והמותגים צריכים להטמיע אותו כבר בייצור. וגם אם הוא עמיד, מזייף יכול פשוט לשתול שבב לא קשור במוצר מזויף ולהסתמך על כך שהקונה לא יסרוק. הטכנולוגיה מוכיחה אמת רק אם מישהו טורח לבדוק.
ושימו לב: טענות העמידות מגיעות מהחברה עצמה, ואין לנו בדיקה עצמאית שלהן. Veritas היא עדיין סטארטאפ קטן עם סבב ראשון בלבד, ומבחן האמת יגיע כשמותג גדול יסמוך עליה ויפיץ מיליוני יחידות. עד אז, אפשר להניח שהמזייפים כבר מפרקים אחד.
