פוסט אחד בטרות' סושיאל: שלושה שמות חלופיים ל-AI, גוף חדש בהשראת חיל החלל, וצאר שטרם נבחר. מה שאין בו — תקציב, סמכויות ולוח זמנים.
בשבת, 19 בספטמבר, נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ החליט שהבעיה הגדולה של הבינה המלאכותית היא לא הבטיחות, לא שוק העבודה ולא הריכוזיות — אלא השם. בפוסט בטרות' סושיאל הוא טען שהמונח "בינה מלאכותית" פשוט לא מדויק ולא אלגנטי מספיק, הציע שלוש חלופות — "אינטליגנציה מעולה", "אינטליגנציה אקסטרימית" ו"אינטליגנציה עליונה" — וערך בין העוקבים שלו סקר על השם הטוב ביותר ל"מהפכה ההולכת וגדלה" הזאת. זו לא פארודיה. זו הודעת מדיניות.
ובאותו פוסט עצמו נדחסו עוד שתי הכרזות משמעותיות יותר. הראשונה: "למטרה זו אני מקים את ה-AI Force, בדומה למה שעשיתי עם Space Force" — כלומר גוף חדש בהשראת חיל החלל שהוקם בכהונתו הראשונה. השנייה: בקרוב ימונה "צאר AI", ובלשונו, "רק אנשים עם I.Q. גבוה מוזמנים להגיש מועמדות". טראמפ הוסיף שהוא מתכוון "להעריך את התעשייה, לעזור לה ולהשגיח עליה בעודה גדלה". מה שלא הופיע בפוסט: מה הסמכויות של ה-AI Force, מי מתקצב אותו, למי הוא מדווח ומתי בכלל הוא קם. כפי שציין הדיווח של TechCrunch, במקביל הוא גם הגדיר את גל הביקורת על AI כמתיחה שנוצרה, לטענתו וללא שום ביסוס, בידי "הדמוקרטים הרדיקליים" במטרה להרוס את המדינה.
כאן נכנס הפרט שקצת נבלע בכותרות: לממשל הזה יש כבר דמות שמתפקדת בפועל כצאר AI. דיוויד סאקס מכהן כיועץ מיוחד לבינה מלאכותית ולקריפטו, והוא זה שעמד לצד הנשיא בדצמבר 2025 בחתימה על הצו הנשיאותי שתוקף חוקי AI מדינתיים. הצו ההוא הוא גם ההקשר האמיתי של ההודעה החדשה: הוא הקים בתוך משרד המשפטים צוות התדיינות שמתפקידו לתקוף בבתי משפט פדרליים חוקי AI של מדינות בטענה שהם פוגעים במסחר הבין-מדינתי, והנחה סוכנויות פדרליות לבדוק אם ניתן להתנות מתן מענקים בכך שמדינות לא יחוקקו או לא יאכפו חוקי AI. בצו כן נקבעו חריגים — למשל חוקים בתחום הגנת ילדים ותשתיות מחשוב. במילים אחרות: אין כאן שינוי כיוון, יש עוד שכבה של מיתוג על מדיניות קיימת שכבר פועלת מול הרגולציה, לא כדי לייצר אותה.
ומכאן לפער הבאמת מעניין. הטענה שהחשש מ-AI הוא מתיחה מפלגתית לא ממש נפגשת עם הנתונים. לפי פיו, 52% מהאמריקאים מודאגים יותר מהשימוש הגובר ב-AI בחיי היום-יום מאשר נלהבים ממנו — עלייה חדה מ-37% ב-2021, ואחד מהמדדים שמראים שהמגמה נמשכת גם בקרב צעירים. סקר של NBC News הראה שהדאגה מ-AI חוצה מחנות בצורה חריגה באמריקה של 2026, ומחקרי דעת קהל נוספים מצאו ש-63% מהנשאלים סבורים שיש לפחות סיכון "בינוני" שבינה מלאכותית מתקדמת תחריב בסופו של דבר את האנושות. שיעור של 65% מהאמריקאים אומרים שהממשלה עשתה מעט מדי כדי להסדיר AI — עמדה שמחזיקים בה רובים בקרב דמוקרטים, עצמאים ורפובליקנים גם יחד, ו-67% מדווחים על אמון נמוך או אפסי ביכולתה של הממשלה להסדיר את התחום. אם זו מתיחה, היא מתיחה דו-מפלגתית במיוחד.
קצת ניתוח, בכובע גלוי: שתי השפעות ישירות. הראשונה היא רגולטורית. סטארטאפ ישראלי שמוכר AI לשוק האמריקאי מתמודד היום עם פסיפס של חוקים מדינתיים — קליפורניה, קולורדו, טקסס, כל אחד והדרישות שלו. אם הקו הפדרלי של הממשל יצליח, מרחב התאימות של החברות הישראליות מצטמצם לחזית אחת, וזו בשורה עסקית לא רעה בטווח הקצר. אבל היא באה עם מחיר: פחות מנגנוני אכיפה מקומיים גם בנושאים כמו הטיה אלגוריתמית ושקיפות, כלומר הסיכון המשפטי לא נעלם — הוא רק עובר להיות סיכון מוניטין ותביעות אזרחיות. השפעה שנייה היא תקציבית-תחרותית. ישראל בחרה בדיוק בכיוון ההפוך מ"חוק AI" גדול: המדיניות הרשמית מ-2023 נשענת על "חדשנות אחראית", רגולציה סקטוריאלית ו"רגולציה רכה" במקום חקיקה ייעודית מקיפה, ובמקביל אושרה ביוני 2026 החלטת ממשלה לתוכנית לאומית חדשה שמדברת על תשתיות מחשוב, הון אנושי ושילוב AI בשירותים ציבוריים, עם הקצאה של כ-3 מיליארד שקל לשנת 2026. השאלה הישראלית האמיתית היא לא איך קוראים לטכנולוגיה, אלא אם 3 מיליארד שקל מחזיקים מול מדינות שמזיזות סדרי גודל אחרים לגמרי של כוח מחשוב.
ובחזרה לסקר השמות: יש משהו כמעט מושלם בכך שהדיון הציבורי בוושינגטון על הטכנולוגיה הכי משמעותית של העשור מתגלגל לשאלה אם לקרוא לה "עליונה" או "אקסטרימית". "AI Force" זה שם מעולה לכותרת. עד שיתפרסם מסמך שמגדיר מי מפקח על מה, בסמכות של מי ובאיזה תקציב — זה בדיוק מה שיש כאן: כותרת.
