כשמשקיעים לוקחים הלוואה כדי להפסיד על הנייר, ברוקר ענק מרוויח על הדרך.
יש בעולם ההשקעות פרדוקס קטן. משקיעים רבים לוקחים הלוואות כדי להפסיד כסף, ולפחות על הנייר זה עובד להם. לפי דיווח ב-Wall Street Journal, זה אחד המנועים שמזניקים את יתרות המרגין בצ'רלס שוואב לכמעט 190 מיליארד דולר.
בדוחות הרבעון השלישי של 2026 שוואב מדווחת שיתרות הלוואות המרגין עלו ב-14% לעומת הרבעון הקודם, ל-187.9 מיליארד דולר. כ-60.7 מיליארד דולר מהסכום קשורים לאסטרטגיות לונג/שורט, כלומר קרוב לשליש מכלל היתרה. החברה גם דיווחה על הכנסות שיא של 7.2 מיליארד דולר, עלייה של 17% משנה לשנה. בדוח היא מציינת במפורש שהביקוש לאסטרטגיות לונג/שורט תרם לצמיחה, ושהלוואות מרגין ו-short credits הקשורים אליהן אינם נכללים בנכסים נושאי הריבית.
החישוב הזה מחייב זהירות. המספרים הם של שוואב. הקישור ביניהם לבין קצירת הפסדי מס מגיע מהדיווח של ה-WSJ, ואת הפירוט המלא שלו לא ראיתי.
הגרסה הקלאסית של קצירת הפסדים היא למכור מניות שירדו, לרשום את ההפסד ולקזז אותו מרווחים אחרים. הגרסה המורחבת פועלת בסגנון 130/30. מנהל ההשקעות לוקח הלוואה על גבי התיק ומחזיק יותר פוזיציות לונג. סכום דומה נמכר בשורט, כך שהחשיפה הכוללת לשוק נשארת כ-100%. צד השורט אמור לייצר הפסדים שמקזזים רווחים במקומות אחרים, ואלה ההפסדים שעליהם המשקיע מקבל הטבת מס.
יש לזה מחיר. שורט עולה עמלות השאלה, והכסף המושאל עולה ריבית מרגין. לפי AQR, עלויות המימון הכוללות גדלות עם המינוף. למשקיע זה משתלם רק אם חיסכון המס עולה על העלויות, וזה תלוי בגובה הרווחים שיש לקזז ובשיעור המס שלו.
זו הערה שלי ולא חלק מהדיווח. ישראלי שמחזיק מניות אמריקאיות דרך ברוקר מקומי או זר פועל תחת כללי מס אחרים. אצלנו מס רווחי הון עומד על 25%, והקיזוז כפוף לכללים משלו. אסטרטגיה שבנויה סביב כללי המס האמריקאיים לא בהכרח מתורגמת אחד לאחד, ומי שרוצה לנסות צריך לבדוק עם יועץ מס לפני שהוא לוקח הלוואה.
הנקודה הרחבה יותר רלוונטית לכולנו. כשחלק גדול מהמינוף בשוק נולד מתכנון מס, ולא מהימור על מניות, הוא פחות רגיש לתנודות במחירים ויותר רגיש לשינויי חקיקה וריבית. ריבית גבוהה מייקרת את ההלוואות האלה, ושינוי בכללי הקיזוז יכול לשנות את כדאיות האסטרטגיה בבת אחת. מה שנראה היום כמו חיסכון חכם עלול להפוך לעומס, ואנחנו עדיין לא יודעים מה יקרה כשהריבית תזוז שוב.
