התאוששות ביצוא מהמזרח התיכון מספקת לשווקים אוויר, אך תשואות האג״ח מזכירות שהדרך להקלה בעלויות המימון עוד ארוכה.
מכליות נפט חוזרות לנוע, אבל בוול סטריט עדיין קשה לנשום לרווחה. במוקד סיקור השווקים של וול סטריט ג׳ורנל ל־29 בספטמבר עומדת התאוששות היצוא מהמזרח התיכון, לצד עצירה בעליית תשואת אג״ח ממשלת ארה״ב לעשר שנים, אחרי שיא של 19 שנה. אלה שני צדדים של אותו סיפור: כשאספקת האנרגיה נראית פחות מאוימת, פוחת אחד ממקורות הלחץ על המחירים. אלא שהפוגה במסחר אינה מבטלת את עלות הכסף הגבוהה, והמשקיעים עדיין צריכים להחליט אם לפניהם שיפור שיחזיק מעמד או עוד חלון קצר של הקלה בתוך משבר מתמשך.
את נקודת הפתיחה כדאי לזכור. לפי סיכום המסחר של AP ליום שני, 28 בספטמבר, תשואת האג״ח האמריקאית לעשר שנים הגיעה ל־5.23%, הגבוהה ביותר מאז 2007. מדד S&P 500 ירד בכ־0.8%, דאו ג׳ונס בכ־0.7% ונאסד״ק בכ־0.9%. בבוקר יום שלישי כבר נרשמה תמונה מעורבת בבורסות העולם, וב־AP דיווחו על התייצבות במחירי הנפט ועל עצירה בריצת התשואות כלפי מעלה. זו הבחנה חשובה: עצירה אחרי זינוק אינה חזרה לתנאים שקדמו לו. גם כשהמספר על המסך מפסיק לטפס, חברות שמבקשות ללוות ומשקיעים שמעריכים את שוויין עדיין פועלים מול רמת תשואות גבוהה. תמונת הבוקר גם אינה תוצאה סופית של יום המסחר האמריקאי.
ההתפתחות המוחשית מגיעה מסעודיה. לפי דיווח דאו ג׳ונס שפורסם ב־MarketScreener, הממלכה חידשה יצוא דרך צינור מזרח–מערב לאחר תיקון נזקים מתקיפות כטב״מים. המסלול מאפשר להעביר נפט לעבר הים האדום ולעקוף את מצר הורמוז, ולכן חזרתו לפעילות ממתנת את הלחץ לעליות מחירים. באותו דיווח הודגש כי שיחות הפסקת האש בין ארה״ב לאיראן נותרו במבוי סתום, וכי אי־הוודאות בנוגע לפתיחת המצר נמשכת. מבחינת השוק, נתיב חלופי פעיל הוא חדשות טובות גם ללא פריצת דרך מדינית: הוא מאפשר לחלק מהאספקה להגיע ללקוחות. אבל אין בכך הוכחה שתנועת הנפט האזורית חזרה לשגרה, ובוודאי לא ערובה לכך ששיבוש נוסף כבר ירד מהפרק.
הקשר לאג״ח עובר דרך האינפלציה. אנרגיה יקרה יכולה להכביד על עלויות הובלה וייצור, ולהקשות על ירידה מתמשכת בקצב התייקרות המחירים. כאשר המשקיעים חוששים מכך, הם עשויים לדרוש תשואה גבוהה יותר כדי להחזיק חוב לטווח ארוך. ב־Semafor תיארו את המכירות באג״ח ביום שני על רקע החשש מנפט יקר לאורך זמן, לצד ציפיות אינפלציה עיקשות וצורכי מימון ממשלתיים גדולים. כלומר, גם התאוששות באספקת הנפט אינה מטפלת בכל הסיבות לעליית התשואות. הניתוח המתבקש הוא שהשוק זקוק לרצף של שיפור, ולא רק לכותרת חיובית אחת: אספקה יציבה יכולה להפחית לחץ, אך אי אפשר להסיק ממנה לבדה שהריבית בדרך מטה או שהמימון לחברות עומד להוזיל במהירות.
בתחנת הדלק בישראל, הדרך מהכותרת על נפט זורם למחיר לליטר עוברת דרך כמה תחנות נוספות. לפי הסבר משרד האנרגיה למנגנון התמחור, רכיב המחיר הבינלאומי בבנזין המפוקח מבוסס על מחירי בנזין באגן הים התיכון בחלון מסחר מוגדר, ומתורגם לשקלים לפי שער החליפין הרלוונטי. המשמעות לקורא הישראלי היא שהתאוששות ביצוא הנפט אינה מבטיחה הוזלה מיידית במשאבה. נפט גולמי ובנזין הם מוצרים שונים, וגם תנועת הדולר יכולה לשנות את התוצאה בשקלים. לכן, אפילו אם השיפור באספקה ימתן את מחיר הנפט, את ההשפעה המקומית צריך לבחון דרך מחירי התזקיקים ושער החליפין, ולא להעתיק את אחוז השינוי בחבית אל החשבון הבא על תדלוק.
מבחינת משקיע ישראלי במניות טכנולוגיה, יש כאן גם זווית שאינה קשורה לתדלוק. בניתוח כלכלי בסיסי, תשואה גבוהה יותר באג״ח מעלה את הרף שמולו נבחנת השקעה במניה: רווחים שמצופים בעתיד שווים פחות היום כאשר שיעור ההיוון עולה, בהנחה ששאר התנאים אינם משתנים. הדבר רלוונטי במיוחד לחברות צמיחה, ובהן חברות שבונות על הכנסות עתידיות מבינה מלאכותית; זו אינה תחזית לירידה במניה מסוימת, אלא הסבר לרגישות של התמחור. גם עסק עם מוצר מוצלח צריך להצדיק את מחירו כשהחלופה בשוק החוב נעשית תחרותית יותר. ההתאוששות ביצוא מעניקה לשווקים סיבה להירגע מעט. המבחן הבא יהיה אם הזרימה תחזיק מעמד מספיק זמן כדי שההקלה תופיע גם מעבר לכותרות.
