כלכלנים ציפו לתוספת של עשרות אלפי משרות. במקום זה קיבלו מספר שלילי, שתי רביזיות כלפי מטה, ושוק עבודה שמתכווץ בשקט.
מי שציפה לקיץ אמריקאי תוסס בשוק העבודה, קיבל בדיוק ההפך. במקום התוספת המצופה של 83 עד 95 אלף משרות, הלשכה האמריקאית לסטטיסטיקה של העבודה דיווחה על ירידה של 23 אלף משרות ביולי — התפנית הראשונה מזה חודשים, והיפוך חד מול העלייה המתוקנת של 20 אלף משרות ביוני.
אבל המספר של יולי הוא רק חצי מהסיפור. ה-BLS גם עדכן כלפי מטה את הנתונים של שני החודשים הקודמים: מאי ירד ב-66 אלף (ל-63 אלף בלבד), ויוני ירד ב-37 אלף נוספים. במצטבר, מדובר ב-103 אלף משרות ש"נעלמו" מהדוחות הקודמים. זו לא תזוזה סטטיסטית שולית — זו תמונה של שוק עבודה שנחלש הרבה יותר בהדרגה משמישהו רצה להודות.
הנתון שאמור להרגיע — שיעור האבטלה שירד מ-4.2% ל-4.1% — מתגלה כמטעה כשבודקים מה עומד מאחוריו. הירידה לא נובעת מגל גיוסים, אלא מכך שכוח העבודה עצמו התכווץ ב-264 אלף איש. שיעור ההשתתפות בכוח העבודה צנח ל-61.4%, השפל הנמוך ביותר מזה למעלה מחמש שנים. במילים פשוטות: פחות אמריקאים בכלל מחפשים עבודה, לא יותר מהם מוצאים אותה.
זה ההבדל שממשיך לבלבל כותרות: אבטלה "נמוכה" יכולה בקלות להסתיר שוק עבודה חלש יותר, לא חזק יותר. כשאנשים מתייאשים מלחפש עבודה ופשוט יוצאים מהסטטיסטיקה, המספר הרשמי משתפר בלי שדבר השתפר בפועל.
הדוח מצטרף למגמה שכבר מכונה ה"קיץ האיטי" של הכלכלה האמריקאית — קצב גיוס שנחלש בהדרגה לאורך כל השנה, הרחק מהממוצע החודשי של כ-34 אלף משרות שנרשם ב-12 החודשים הקודמים. לצפייה הבאה: אם הבנק הפדרלי יראה בנתונים האלה הצדקה להאצת הורדות ריבית, או שהוא יעדיף לחכות ולראות אם מדובר בתקלה חד-פעמית או בתחילתה של מגמה. בינתיים, מי שממהר לחגוג את הירידה באבטלה כדאי שיקרא את השורה הקטנה קודם.
