מודל אחד עבד כמעט לבד ופתר תוך יומיים מה שחוקר אנושי היה עושה בשבועות. השני הצליח רק בזכות רמז שנתן לו מומחה. יחד הם מראים איפה באמת עומדת היום הבינה המלאכותית.
כשאלן טיורינג וצוות מפצחי הצפנים שלו בנו את ה-Bombe, המחשב האלקטרו-מכני שעזר לבריטים לקרוא את תשדורות האניגמה הגרמניות, הם לא פיצחו הכול. בארכיונים נשארה קבוצה קטנה של מסרים שאיש לא הצליח לפענח, בדרך כלל כי מישהו העתיק אותם עם שגיאות או כי המצפין הגרמני טעה כבר בזמן אמת. עכשיו, יותר משמונים שנה אחרי, שניים מהם נפתרו, והפעם מי שעשה את העבודה היו מודלי שפה. זה, כמו שניסחו את זה ב-TechCrunch, המבחן האחר של טיורינג. לא השאלה אם מכונה מצליחה להתחזות לאדם בשיחה, אלא אם היא מסוגלת לסיים עבודה שהוא עצמו השאיר פתוחה.
המקרה הראשון מרשים יותר. המפתח קרטר לפן (Carter Leffen) ביקש מ-GPT-6 Astra של OpenAI לחפש במאגר ולפענח מסר שחוקרים ניסו לשבור לפחות מאז 2005. המסר, שמתויג בקטלוג כ-MVUEH, שודר ב-10 ביולי 1941. לפי הדיווחים, המודל עשה את רוב העבודה לבד: חקר את חומרי הארכיון, מצא רמזים בהקשר של המסר, בנה לעצמו סימולטור אניגמה ושחזר את הטקסט המקורי, והכול תוך כיומיים. הקריפטולוג הוותיק פרודה ויירוד (Frode Weierud), שמנהל את ארכיון Crypto Cellar ואימת את הפתרון, לא חסך במחמאות. לדבריו Astra "מתנהג כמו קריפטואנליסט מקצועי מאוד", ומה שהוא עשה ביומיים היה לוקח לחוקר אנושי שבועות ואולי חודשים.
המקרה השני פחות דרמטי, ודווקא לכן הוא מעניין. ג'ק וויליס (Jack Willis), מנהל בתחום אבטחת הסייבר, עבד עם Claude Opus 5 של Anthropic ופיצח ב-21 בספטמבר מסר אחר שלא נפתר עד אז. כאן, לפי הדיווחים, וויליס הכווין את המודל הרבה יותר. הפריצה הגיעה כשהשתמשו בחתימה ידועה של שם של קצין מסוים כנקודת אחיזה לפענוח. זו בעצם אותה שיטה שבה עבדו בבלצ'לי פארק: מנחשים קטע טקסט שכנראה מופיע בהודעה, ובונים ממנו את הדרך למפתח.
התשובה הכנה היא שניהם, המודלים והאנשים. גם בדיווחים עצמם מדגישים שהמומחיות האנושית נשארה במרכז בשני הפתרונות: אדם בחר את המשימה, אדם הכווין (במקרה של Opus הרבה), ומומחה אנושי בדק ואישר את התוצאה. ההבדל בין שני המקרים הוא בעיקר בכמות ההחזקה ביד, וזה בדיוק מה שמעניין פה. Astra התנהג כמו חוקר עצמאי שמקבל משימה וחוזר עם תשובה. Opus התנהג כמו שותף חזק שעובד טוב כשמומחה שותל לו את הרמז הנכון. מי שמצפה לקרוא כאן על "AI ניצח את טיורינג" יתאכזב. מה שקרה בפועל הוא שכלי עזר לחוקרים הפך לשותף מחקר של ממש.
לפי ויירוד, בארכיון שלו נותרו עכשיו שבעה מסרי אניגמה לא פתורים, ועוד מסר אחד שהטקסט המקורי שלו ידוע אבל ההצפנה עצמה עדיין לא נשברה. אם הקצב הזה יימשך, הרשימה הזאת כנראה לא תחזיק עוד הרבה זמן.
ניתוח שלנו: קל לקרוא את הכתבה הזאת כסיפור חמוד על ארכיונים ומלחמת העולם השנייה, אבל כדאי לחבר אותה למה ש-OpenAI עצמה אמרה על Astra רק לפני כמה שבועות. לפי החברה, זה מודל השפה הראשון שעבר את "סף הסייבר הקריטי" שלה, כלומר מודל שמסוגל למצוא חולשות לא מוכרות במערכות מחשב ולנצל אותן בלי הכוונה אנושית. פיצוח אניגמה הוא בסך הכול גרסה מנומסת ונוסטלגית של אותה יכולת: לקחת בעיה סגורה, לחקור אותה לבד, לבנות לעצמך את הכלים ולפרוץ פנימה. בישראל, שבה מודיעין אותות וסייבר הם גם תעשייה ענקית וגם חלק מהזהות הביטחונית, המשמעות ברורה. אם מודל אחד עושה ביומיים עבודה של חודשים, יש לזה השלכות על מה שנדרש מאנליסטים, על היקף הגיוס של חברות אבטחה ועל מהירות המרוץ בין תוקפים למגינים. ואם מסתכלים על המקרה של Opus, מסתמן גם מי יישאר שם: מי שיודע איזה רמז לתת למכונה.
טיורינג הציע פעם שנשאל אם מכונות יכולות לחשוב. אחרי השבוע הזה אפשר להוסיף שאלה מעשית יותר: מה עוד נשאר תקוע באיזה ארכיון, שעד עכשיו פשוט לא היה מי שיתפנה אליו?
