ג'ון טרנוס רוצה שהבינה המלאכותית תיעלם בתוך חוויית השימוש. השאלה הקשה יותר היא מה יקרה אם היא תייתר את האפליקציות עצמן.
כשמנכ״ל אפל אומר שהלקוחות לא צריכים לחשוב על בינה מלאכותית, הוא מציע מבחן פשוט למדי: האם המוצר עובד טוב יותר? ג'ון טרנוס, שנכנס לתפקיד בתחילת ספטמבר, השתמש בראיון לסטיבן לוי ב־WIRED כדי להגן על הכיוון של החברה בתחום. ב־TechCrunch הפנו לאמירה המרכזית שלו: אפל אינה מעוניינת להשיק AI רק לשם ה־AI. זו עמדה שקל להזדהות איתה כצרכנים: אף אחד לא קונה טלפון כדי להתרשם מרשימת הטכנולוגיות שבתוכו. אבל מצד החברה שמייצרת את הטלפון, זו גם התחייבות שאפשר יהיה לבדוק. אם הטכנולוגיה אמורה להיעלם ברקע, התועלת שלה צריכה להיות ברורה בחזית.
לפי הסיקור ב־The Next Web, הראיון פורסם ב־30 באוקטובר, בעקבות מפגש עם טרנוס באירוע השקה בלוס אנג'לס. טרנוס בן ה־51 מגיע לתפקיד אחרי 25 שנה באפל, ולדבריו החברה בהחלט תשתמש בבינה מלאכותית כדי לשפר את מוצריה. המבחן שהוא מציב הוא שביעות הרצון מהתוצאה, בלי שהמשתמש יצטרך לזהות אם מאחוריה פועל מודל AI או תוכנה מסורתית. הוא גם הביע שביעות רצון ממקומה הנוכחי של אפל בתחום. אלה דברים של מנהל שמציג המשכיות וביטחון בכיוון הקיים; הם אינם הכרזה על תכונה חדשה או הבטחה למועד אספקה. למי שחיכה בראיון לרשימת יכולות שתכריע את הוויכוח על אפל וה־AI, ההבחנה הזאת חשובה.
השאלה המעניינת יותר שעלתה בשיחה נגעה לסוכני AI: מערכות שעשויות לבצע משימות עבור המשתמש, ובתרחיש שהציג לוי גם להפוך אפליקציות למיותרות. כפי שמתואר בסיקור של The Next Web, טרנוס הכיר בכך שאפשרות כזאת עשויה להקל על החיים, אך הדגיש את הממד האנושי והאישי של יצירת מוצרים. כשנשאל על רגולציה בתחום, הוא התמקד באבטחת המוצרים ובהגנה על המידע של המשתמשים, בלי להציג עמדה ברורה בעד הסדרה. שתי התשובות משאירות שאלות פתוחות: איך אפל רואה את מקומה בעולם של סוכנים, ואילו גבולות צריכים לחול עליהם? הדגש על מוצר ועל אבטחה מסביר סדרי עדיפויות, אבל עדיין אינו מתאר כיצד ייראה המפגש בין המשתמש, הסוכן והאפליקציות.
כאן מתחילה המשמעות הכלכלית — וזו פרשנות, לא תחזית שמסר טרנוס. סוכן שמבצע משימה במקום המשתמש עשוי לשנות גם מי מחזיק בקשר עם הלקוח. נניח, כדוגמה בלבד, שמשתמש מבקש לארגן נסיעה: אם הוא עובר בעצמו בין אפליקציות, לכל שירות יש הזדמנות להציג אפשרויות, לבנות אמון ולמכור שירות נוסף. אם סוכן מרכז את הבחירה ומחזיר תשובה אחת, חלק מהמפגש הזה עשוי לעבור אליו. השאלה אינה רק מי יכתוב את התוכנה החכמה ביותר, אלא מי יבחר אילו שירותים המשתמש יראה. לכן הדיון על עתיד האפליקציות חשוב גם בלי להניח שהן עומדות להיעלם. אפילו שינוי חלקי בדרך הגישה אליהן יכול להשפיע על החשיפה שלהן ועל יכולתן להתבדל.
לקורא הישראלי, ההצהרה של טרנוס מציעה דרך שימושית לבחון הבטחות AI לפני הוצאה על מכשיר או שירות: להגדיר משימה ולבדוק אם היא נעשית מהר יותר, באמינות מספקת ובשפה שבה עובדים בפועל. למשל, סיכום מסמך בעברית אינו חיסכון אם צריך לקרוא מחדש את כולו כדי לתקן טעויות; פעולה אוטומטית אינה בהכרח שיפור אם נדרשות אחריה כמה בדיקות ידניות. אלה דוגמאות למבחן צרכני, ולא קביעה על ביצועי מוצר מסוים של אפל. המדד המועיל הוא הזמן שנחסך אחרי הבדיקות והתיקונים. אותו היגיון רלוונטי לעסק קטן ששוקל לשלם על כלי חדש: השאלה המעשית היא איזו עבודה הוא מפנה, ולא כמה פעמים מופיעות האותיות AI בתיאור שלו.
גם למפתחי מוצרים בישראל יש כאן שאלה אסטרטגית: האם להשקיע בעיקר בחוויה שהאדם רואה, או גם באופן שבו סוכן יוכל למצוא את השירות ולפעול מולו? אין בראיון תשובה שמאפשרת לבחור עבורם. ב־WIRED מצטייר טרנוס כמנהל שמעמיד את המוצר במרכז, ומציג המשכיות לתרבות של אפל. בניתוח עסקי, זו יכולה להיות נקודת כוח אם המשתמשים ימשיכו לבחור במכשירים ובחוויות מוכרות שמשתפרים בהדרגה. היא גם מותירה מבחן פתוח אם הסוכן יהפוך למקום שבו מתקבלות ההחלטות. אפל מבקשת שהטכנולוגיה תיבלע בתוך המוצר; כעת נותר לראות מי יקבע מהו המוצר שהמשתמש בכלל צריך.
