מאחורי מרוץ ה-AI של אילון מאסק עומדת גם תחנת כוח — והשאלה מי רשאי לדרוש ממנה דין וחשבון מגיעה לבית המשפט.
קל לדבר על בינה מלאכותית כאילו היא מתקיימת בענן. במחלוקת סביב xAI של אילון מאסק, הדיון יורד לקרקע: טורבינות גז, צינורות דלק ושכונות מגורים. כפי שדווח בTechCrunch, בית המשפט דחה את בקשת החברה לסלק תביעת זיהום שהגיש נגדה ה-NAACP. בהחלטה מ-30 באוקטובר, השופטת הפדרלית דברה בראון מבית המשפט בצפון מיסיסיפי אפשרה לתיק להתקדם. זהו הישג לתובעים, אבל חשוב לדייק: המשך בירור התביעה אינו פסק דין סופי על הפרות החוק או על היקף הנזק. בשלב הזה הוכרעה השאלה אם אפשר להמשיך לנהל את ההליך, והחברה לא הצליחה לסגור אותו בכניסה.
בלב הפרשה עומדת תחנת כוח בסאות'הייבן שבמיסיסיפי, המספקת חשמל למרכז הנתונים Colossus 2 באזור ממפיס, מעבר לגבול המדינה בטנסי. בכתב התביעה שהוגש באפריל, ה-NAACP והסניף שלו במיסיסיפי טוענים כי xAI והחברה הבת MZX Tech הקימו והפעילו טורבינות בלי היתרי האוויר הנדרשים ובלי לעבור את הליך קביעת אמצעי בקרת הזיהום המתאימים. התביעה תיארה 27 טורבינות והדגישה את קרבת המתקן לבתים, בתי ספר וכנסיות, באזור שבו מתגוררות קהילות שחורות רבות. זו הסיבה שארגון זכויות אזרח נמצא בחזית המאבק: מבחינתו, השאלה היא גם מי נושא בעלות המקומית של פרויקט טכנולוגי שאמור לשרת משתמשים הרחק משם. התובעים מבקשים, בין היתר, להתנות את ההפעלה בעמידה בדרישות החוק וביישום בקרות זיהום.
קו ההגנה של xAI נשען בחלקו על אופי הציוד: הטורבינות מותקנות על יחידות ניידות ומיועדות לשהות זמנית, ולכן, לטענתה, הן פטורות מדרישות ההיתר הרלוונטיות. זה לא היה טיעון שנולד בחלל ריק. לפי ההחלטה המנומקת של בית המשפט, הרשות הסביבתית במיסיסיפי מסרה לחברה ביולי 2025 כי בכפוף להישארות הטורבינות על יחידות ניידות ולהצבת כל אחת מהן לפחות משנה, היא רואה בהן פטורות מהיתר. אלא שבראון דחתה את הפרשנות שלפיה התחנה נכללת בחריג למקורות ניידים. היא דחתה גם את הטענות שלארגון אין זכות לתבוע בשם חבריו ושמנגנון התביעה האזרחית בחוק אינו חוקתי. המשמעות המעשית: האישור שהחברה ביקשה להסתמך עליו אינו מסיים את הוויכוח המשפטי.
בינתיים, הארגונים המלווים את התביעה מציגים תמונה רחבה מזו שבכתב התביעה המקורי. בהודעת המרכז למשפט סביבתי בדרום ארה"ב, SELC, בעקבות ההחלטה, נטען כי לטורבינות בתחנה פוטנציאל לפלוט מדי שנה יותר מ-5,000 טונות של תחמוצות חנקן, 400 טונות של חלקיקים עדינים ו-47 טונות של פורמלדהיד. אלה נתוני פוטנציאל פליטה שמציג צד לתביעה, ולא מדידה של הכמות שנפלטה בפועל או קביעה שיפוטית לגבי החשיפה של תושב מסוים. ההבחנה הזאת חשובה במיוחד כשמספרים גדולים נכנסים לכותרות. לפי אותה הודעה, בית המשפט טרם הכריע בבקשת ה-NAACP לצו מניעה מקדמי. כלומר, החלטת הסילוק כשלעצמה אינה צו המורה לכבות את הטורבינות.
לסיפור יש גם שכבה שחורגת מהטורבינות של מאסק: היכולת של אזרחים לפנות לבית המשפט כשלטענתם האכיפה אינה מספקת. מוקדם יותר באוקטובר נדחה גם ניסיון של משרד המשפטים האמריקאי להביא לסיום התיק. לפי הודעת ה-NAACP על ההחלטה הקודמת, הממשלה הורשתה להתערב בהליך, אך בית המשפט דחה את עמדתה שלפיה היא רשאית להביא לביטולו באופן חד-צדדי. לכן המחלוקת אינה רק אם ציוד מסוים זקוק להיתר: היא נוגעת גם לשאלה מי יכול לדרוש אכיפה מול חברה גדולה. עבור התובעים, עצם האפשרות להמשיך בתיק היא כלי להשגת הסעדים שהם מבקשים; היא עדיין אינה הבטחה שיקבלו אותם.
מבחינה כלכלית, וזו פרשנות, המקרה מציע לקורא הישראלי דרך שימושית יותר לבחון הכרזות על תשתיות AI: לבדוק גם את שרשרת החשמל שמאחורי המחשוב. פרויקט יכול להתקדם מהר בהתקנת שרתים, ועדיין לשאת אי-ודאות סביב ההיתרים למתקן שמזין אותם. למשקיע, ליזם או לרשות מקומית, השאלות המתבקשות הן מי מספק את האנרגיה, אילו אישורים מכסים את ההפעלה ומה יקרה ללוח הזמנים ולתקציב אם יידרשו שינויים. אין בהחלטה האמריקאית קביעה לגבי הדין בישראל, וגם אין בסיס להסיק ממנה שמיזם מקומי מסוים פועל באופן דומה. הלקח העסקי הוא שתכנון החשמל והרישוי שייך לבדיקת הכדאיות כבר בתחילת הדרך. מהירות הקמה אינה תחליף לוודאות תפעולית. כעת xAI תצטרך להמשיך להתמודד עם התביעה — וההכרעות שעשויות להשפיע על הפעלת התחנה עוד לפניה.
