כשקרנות עומדות בתור עם צ'ק פתוח, גם חברה שלא צריכה את הכסף מתקשה להגיד לא — וזה מספר על הבועה יותר מכל גרף.
יש הבדל בין חברה שמגייסת כסף כי היא צריכה אותו, לחברה שמגייסת כסף כי אנשים פשוט לא מפסיקים להתקשר. דטהבריקס, ענקית תשתיות הנתונים והבינה המלאכותית שמאחורי כלים כמו Unity Catalog ו-Lakehouse, יצאה לדרך עם תוכנית צנועה יחסית: לגייס כמיליארד דולר. לפי מנכ"ל החברה, עמי גודסי, שסיפר את הסיפור ל-TechCrunch, כל זה השתבש (לטובת החברה) ברגע שדיווח על הסבב המתוכנן דלף החוצה דווקא באמצע הכנס השנתי של דטהבריקס ביוני. מאותו רגע, לדבריו, נוצר תור ארוך של משקיעים שרצו פנימה.
הביקוש שהצטבר עמד על כ-15 מיליארד דולר — פי 15 מהיעד המקורי. גודסי ניצב בפני דילמה לא רעה בכלל: לדחות משקיעים ותיקים ואסטרטגיים ולסכן יחסים ארוכי טווח, או להגדיל את הסבב. הוא בחר באמצע: הסבב הסופי נסגר על 5 מיליארד דולר, בשווי חברה של 190 מיליארד דולר, בהובלת Coatue (שהובילה גם את הסבב הקודם), לצד בלקסטון, קרן ההשקעות האסטרטגית MGX, חשבונות של T. Rowe Price ומשקיעה חדשה בשם Sixth Street Growth — מתוך רשימה של כשתי תריסר קרנות שהשתתפו.
כי גם ענקית שמייצרת הכנסות אמיתיות שורפת כסף על AI בקצב מסחרר. דטהבריקס דיווחה על קצב הכנסות שנתי (run-rate) שחצה 7 מיליארד דולר, עם צמיחה של יותר מ-80% בשנה שחלפה — מספרים מרשימים גם ביחס לחברות SaaS ותיקות. אבל ריצת מודלים בקנה מידה, אימון והרצת סוכני Aי לא זולה, וגודסי בעצמו הסביר שזו בדיוק הסיבה שהחברה בכל זאת שמחה לספוג הון נוסף: AI עולה הרבה כסף, ומי שמחזיק כרית מזומן גדולה יותר יכול לנוע מהר יותר מהמתחרים.
הכסף מיועד לשלושה כיוונים מוצהרים: Unity AI Gateway, שאמור לנתב עומסי עבודה בין מודלים שונים ולשלוט בהוצאה עליהם; Lakebase, מסד נתונים סרברלס מבוסס Postgres המיועד לאפליקציות שנבנות על ידי סוכני AI, שכבר חצה בעצמו קצב הכנסות של 100 מיליון דולר בשנה; ו-Genie, שמנסה לפתור בעיה מוכרת לכל ארגון — לתת ל-AI גישה למידע שקבור במערכות פנימיות מבוזרות.
הסיפור של דטהבריקס הוא מיקרוקוסמוס נחמד למה שקורה כרגע בהשקעות AI ברמת העל: לא חוסר בביקוש מטריד את המשקיעים, אלא חוסר בגישה. כשקרן מפספסת סבב בחברת AI מובילה, היא לא רק מפספסת תשואה — היא מאבדת קרדיט לסבב הבא, ולכן העדיפות היא להיכנס כמעט בכל מחיר, גם אם זה אומר לדחוף עוד הון לחברה שלא ביקשה אותו. זה בדיוק ההיגיון שהופך שוויים כמו 190 מיליארד דולר לחברה פרטית לנורמלי, ולא לחריג.
השאלה שנשארת פתוחה היא לא אם דטהבריקס תדע להשתמש בכסף — הכיוונים שהוצגו הגיוניים ומגובים בהכנסות אמיתיות — אלא אם קצב הביקוש הזה בר-קיימא כשריבית ההון תתייקר או כשה-ROI על פרויקטי AI ארגוניים יתחיל להיבחן ברצינות. עד אז, מי שעומד בתור מחוץ לדלת של דטהבריקס פשוט ימשיך לצלצל.
