במקום עוד אפליקציה עם אלף פרופילים - הודעת טקסט אחת בשבוע, ובלי לבחור בעצמך אף אחד.
🔗 קישור למוצר: Ditto
שנים שאפליקציות דייטינג מתבססות על נוסחה אחת פשוטה: מראים לך פרופיל, אתה מחליט תוך שנייה וחצי אם להחליק ימינה או שמאלה, וחוזר חלילה עד שהאצבע כואבת. עכשיו מסתבר שדור שלם פשוט נגמל ממנה. לא עבר לאפליקציה מתחרה עם עוד יותר פרופילים - אלא מוכן לוותר על הבחירה בעצמו ולתת לבינה מלאכותית להחליט במקומו.
הדוגמה הבולטת היא Ditto, סטארטאפ שהקימו ב-2025 שני נושרים מברקלי, אלן וואנג ואריק ליו, אחרי שנמאס להם לבזבז שעות על אפליקציות כמו טינדר והינג'. אצל Ditto אין מסך של כרטיסיות להחליק - יש מספר טלפון של iMessage שאליו כותבים, וצ'אטבוט שמנהל איתך שיחת היכרות ושואל על תחומי עניין, אישיות והעדפות. פעם בשבוע, ביום רביעי קבוע, האפליקציה שולחת פרופיל מותאם אישית אחד - לא רשימה, אחד. האלגוריתם, כך נטען, לא מנסה להתאים תחביבים זהים אלא לקרוא מה התחביבים האלה אומרים על האופי של מישהו.
מה שהופך את הסיפור הזה ממתיחת אצבע קטנה למגמה אמיתית זה הנתונים. לפי דיווחים, כ-78% ממשתמשי דור Z מדווחים על שחיקה מאפליקציות דייטינג - תחושה של גירוד, ghosting ושיחות חוזרות שלא מובילות לשום מקום. באותה נשימה, נפח החיפושים בגוגל למילה "שדכן" באנגלית כמעט הכפיל את עצמו תוך שנה. Ditto עצמה מדווחת על שיעור התאמה של כ-69% מול כ-25% באפליקציות סווייפ מסורתיות, וכבר צברה כ-150 אלף משתמשים בקמפוסים כמו יו-סי-סן-דייגו, ברקלי, UCLA, USC, מישיגן ואוסטין. בפברואר היא גייסה 9.2 מיליון דולר, ולדבריה בסיס המשתמשים גדל פי חמישה מאז ההכרזה על הסבב.
חשוב להיות מדויקים: Ditto היא לא אפליקציה פתוחה לכולם - היא מיועדת לסטודנטים בלבד, וההרשמה עצמה עוברת דרך שיחת טקסט, לא דרך חנות אפליקציות רגילה. זה בדיוק החלק המעניין: המוצר בנוי סביב פחות שליטה למשתמש, לא יותר. אין גלילה אינסופית, אין לבחור בעצמך מתוך מאגר, אין אפילו לראות כמה אפשרויות יש. אתה מקבל אחת, ומחליט אם לצאת לדייט או לא.
גם החברות הוותיקות מריחות את הכיוון. טינדר, שסובלת משנים של ירידה במעורבות בקרב משתמשים צעירים, השיקה תכונה בשם Chemistry שמבוססת על שאלון ולא על גלילה - הרעיון המוצהר הוא לתת "טיפה אחת או שתיים" של התאמות במקום מבול של פרופילים. מטא ניסתה כיוון דומה עם בוט דייטינג מבוסס AI בפייסבוק, אבל מבקרים כבר תייגו את המהלך כ"מעט מדי, מאוחר מדי".
יש כאן פרדוקס נחמד: הדור שגדל על אלגוריתמים שממכרים אותו לפיד אינסופי, הוא בדיוק הדור שהכי מהר מבין מתי אלגוריתם עובד נגדו ולא בשבילו - ומעדיף לתת לבינה מלאכותית לעשות את הבחירה הכי אנושית שיש, פשוט כי הגרסה ה"אנושית" של הבחירה הזו כבר מזמן לא הרגישה אנושית. השאלה שנשארת פתוחה היא אם המודל הזה שורד מעבר לקמפוס הקולג' - כי שדכן שמכיר את החברים המשותפים שלך זה סיפור אחד, ושדכן דיגיטלי שצריך לעבוד גם בעולם שבו כולם עברו לעיר אחרת אחרי הלימודים, זה כבר אתגר אחר לגמרי.