ארבעה שבבים, קילוואט אחד של חשמל סולארי, ותנאי מוקדם אחד: כ־1,800 שיגורים של הרקטה של אילון מאסק.
כל מי שעוקב אחרי מרוץ ה־AI כבר יודע שהבעיה העיקרית היא לא רק השבבים. חסרים חשמל, קירור וקרקע. מכאן הגיע הרעיון שנשמע עד לא מזמן כמו מדע בדיוני: לבנות מרכזי נתונים בחלל, שבו השמש זורחת כמעט כל הזמן ואין שכנים שמתלוננים על רעש. ב־1 באוקטובר גוגל עשתה צעד ראשון ממשי לכיוון הזה. לוויין ניסוי שבנתה Planet Labs, ועליו שבבי TPU שגוגל מפתחת בעצמה, שוגר מקליפורניה במשימת ה־rideshare של SpaceX בשם Transporter-18. זו הפעם הראשונה שגוגל מכניסה למסלול אחד משבבי ה־AI המתקדמים שלה.
הניסוי עצמו קטן מאוד. הלוויין, שגוגל קוראת לו MVP, נושא ארבעה שבבי TPU בלבד, ופאנלים סולאריים מספקים להם כקילוואט אחד. זה פחות או יותר ההספק של מיקרוגל. המטרה היא לא לאמן מודלים בחלל אלא לבדוק אם החומרה בכלל שורדת שם: קרינה, חום, ואמינות לאורך זמן בלי טכנאי שאפשר לשלוח לתקן. הפרויקט כולו, Project Suncatcher, הוכרז לפני כשנה, והתוכנית המקורית דיברה על שני לווייני ניסוי עד תחילת 2027.
החזון הגדול מתואר במאמר מחקר שגוגל פרסמה במקביל. החברה מציעה מערך של 81 לוויינים שטסים צמוד זה לזה באשכול ברדיוס של קילומטר, מחוברים בתקשורת אופטית בלייזר ומריצים חישובים במקביל, כמו שרתים בחווה אחת. באותו מאמר גוגל עושה גם חשבון כלכלי די מפוכח. לפי הדיווח בTechCrunch, הרעיון יתחיל להשתלם רק כשעלות השיגור למסלול נמוך תרד לסביבות 200 דולר לקילוגרם. כדי להגיע לשם, מעריכים בגוגל, Starship של SpaceX יצטרכו לבצע כ־1,800 שיגורים נוספים בעשור הקרוב, כלומר כ־180 בשנה, וכל אחד מהם יצטרך לשאת כ־200 טון.
כדאי לעצור על המספר הזה רגע. Starship עוד לא נמצאת בשלב שבו היא נושאת מטענים מסחריים באופן שגרתי. תרחיש של שיגור כל יומיים, בשימוש חוזר מלא, הוא בדיוק מה שאילון מאסק מבטיח כבר שנים, ועד היום הוא לא קרה. כלומר גוגל לא אומרת שמרכזי נתונים בחלל לא יעבדו. היא אומרת שהם יעבדו רק אם SpaceX תעמוד ביעדים שהיא עצמה קבעה. גוגל גם מודה שנשארו בעיות הנדסיות לא פתורות, בראשן פיזור חום. בחלל אין אוויר שאפשר להזרים, וכל החום שהשבבים מייצרים צריך לצאת דרך קרינה בלבד.
זה הקריאה שלנו. התשובה היא שהחלופה על הקרקע מתחילה להיתקע. ענקיות הענן מדברות היום על מרכזי נתונים בהיקף של גיגוואטים, ובכמה מקומות בעולם רשתות החשמל פשוט לא עומדות בקצב. בישראל זה מוכר במיוחד: מרכזי הנתונים שקמים כאן מתחרים על שטח ועל חיבור לרשת חשמל שכבר עובדת בלחץ, והמחסור בקרקע רק מחמיר את זה. מרכז נתונים במסלול לא יפתור את הבעיה הזאת בעשור הקרוב, אבל הוא מגדיר מחדש את השאלה מאיפה תגיע האנרגיה ל־AI. כדאי גם לשים לב לפרט פיננסי אחד. גוגל, שמתחרה ב־xAI של מאסק על מודלי AI, תולה כאן את התוכנית ארוכת הטווח שלה ביכולת השיגור של SpaceX. זו תלות לא נוחה בחברה שהמייסד שלה הוא גם מתחרה ישיר.
גוגל גם לא לבד במרוץ הזה. Starcloud הצליחה כבר בשנה שעברה להעלות למסלול שבב גרפי של אנבידיה, ועוד חברות מדברות בגלוי על חוות שרתים בחלל. היתרון של גוגל הוא שיש לה גם שבבים משלה, גם מחקר מפורט וגם כיס עמוק מספיק כדי לחכות. אבל עם כל הכבוד לארבעה ה־TPU שמסתובבים עכשיו מעל הראש שלנו, ההחלטה האמיתית לא תתקבל במעבדות של גוגל. היא תלויה בשאלה אם רקטה בטקסס תצליח להפוך לאוטובוס שיוצא כל יומיים.
