מספר החשבון שהנוכל מוסר כדי לקבל כסף יכול להפוך בדיוק לפרט שיעזור לבנק לעצור אותו.
🔗 קישור למוצר: פלטפורמת המודיעין של Apate.ai
בדרך כלל, כשבוט מצליח להחזיק אותנו על הקו, זה סימן ששירות הלקוחות שוב ניצח. אצל Apate.ai, זאת דווקא התוכנית להגנה על הלקוחות: לתת לנוכל מישהו שנשמע אמיתי, מוכן להקשיב ולא ממהר לנתק — אבל גם לא עומד להעביר לו את החסכונות. החברה האוסטרלית מפעילה סוכני בינה מלאכותית שמתחזים לקורבנות פוטנציאליים, ומנצלת את השיחה כדי ללמוד איך ההונאה עובדת. דיווח חדש ב-TechCrunch מפנה את הזרקור לפעילות הזאת. הרעיון משעשע, אבל מאחוריו יש הצעה עסקית רצינית: להוציא מהנוכל מידע שימושי לפני שהוא מוציא כסף מאדם אמיתי.
לפי תיאור המוצרים הרשמי של Apate, הפעילות מחולקת לשלוש שכבות: בוטים קוליים, סוכני טקסט ומערכת מודיעין שמרכזת את הממצאים. הבוטים הקוליים נועדו להאריך שיחות באמצעות דמויות ושפות שונות; סוכני הטקסט פועלים בערוצים דוגמת WhatsApp, טלגרם ו-SMS, ויכולים לקבל משימה ממוקדת, למשל לחלץ מספר חשבון בנק או כתובת ארנק קריפטו. החברה מתארת גם חיפוש בקבוצות השקעה ובפורומים כדי להגיע לשיחות הרלוונטיות. אלה פרטים שיכולים להפוך ניסיון הונאה בודד לרמז על תשתית רחבה יותר: לאיזה חשבון אמור להגיע הכסף, איזה ארגון מתחזים לייצג, ואילו נכסים דיגיטליים חוזרים בניסיונות שונים. מדובר בתיאור יכולות מטעם הספקית, ולכן אין לקרוא אותו כהוכחה עצמאית להצלחה בכל מפגש עם נוכל.
הבסיס לרעיון קדם לגל הנוכחי של סוכני AI. כבר ביוני 2023 פרסמה אוניברסיטת מקווארי בסידני תיאור של המערכת שפיתחו חוקרי הסייבר שלה: קורבנות מדומים שמנהלים שיחות משכנעות עם מתקשרים נוכלים. באותו שלב דיווחה האוניברסיטה על שיחות באורך ממוצע של כחמש דקות ועל שאיפה להגיע ל-40 דקות. אלה נתוני שלב המחקר ההוא, ולא מדד לביצועים כיום. ההיגיון הכלכלי פשוט: זמן שנוכל משקיע בשיחה חסרת תוחלת הוא זמן שאינו מוקדש באותו רגע לקורבן אחר. אלא שלבזבוז הזמן נוסף ערך אפשרי חשוב יותר — זיהוי תסריטי התחזות וקמפיינים חדשים, כדי שארגונים יוכלו להגיב כשהם עדיין מתרחשים.
יש כאן גם שימוש בנקאי ממשי, מעבר להדגמת מעבדה. ביוני 2025 הודיע Commonwealth Bank על שימוש במודיעין של Apate, ותיאר אלפי פרופילים של בוטים שמקיימים שיחות קול וטקסט עם נוכלים. הבנק הציג את המידע שנאסף כמעט בזמן אמת ככלי להגנה על לקוחותיו ועל הציבור. המשמעות היא שהמוצר אינו רק קול מלאכותי שיודע להעמיד פנים: הבנק צריך לקבל מהשיחה ממצא שאפשר לבדוק ולתרגם לפעולה. למשל, פרט על יעד התשלום עשוי לסייע לבדיקה של העברה חשודה, ותסריט התחזות עשוי לספק בסיס להתראה ללקוחות. אלה שימושים אפשריים במודיעין, ולא הבטחה שכל פרט שהבוט אוסף יוביל לחסימה מוצלחת.
מבחינת בנק או חברת תקשורת בישראל, הערך האפשרי הוא בחיבור בין השיחה לבין הכסף. כהערכה, מידע שמגיע מתוך ניסיון השכנוע יכול להוסיף הקשר שמספר טלפון לבדו אינו מספק: מה מבטיחים לאדם, למי מבקשים שישלם, ובאיזה סיפור משתמשים כדי לעקוף את החשד שלו. אבל התאמה לשוק המקומי תחייב יותר מאפשרות לבחור שפה. יהיה צורך לבדוק אם הדמויות משכנעות בעברית, בערבית וברוסית, אם הן מבינות תסריטי התחזות מקומיים, ואם המידע מגיע לצוות המתאים בזמן. המקורות שנבדקו אינם מבססים פריסה ישראלית או ביצועים בשפות האלה. מבחן ההיתכנות המקומי יהיה היכולת להשתלב בעבודת מניעת ההונאות, לצד טיפול נכון במידע ובשיחות שסווגו בטעות כחשודות.
מבחינה עסקית, המדד שיקבע אם הגישה משתלמת הוא כמה נזק נמנע בזכות המודיעין. משך השיחות, מספר הבוטים וכמות הפרטים שנאספו הם מדדי פעילות מועילים, אבל אינם שקולים לכסף שנחסך. לקוח יצטרך לשקלל את עלות ההפעלה והבדיקה מול התועלת, ולברר אילו ממצאים היו חדשים ואילו כבר היו מוכרים למערכותיו. גם נוכלים יכולים להתאים את התנהגותם כשהם חושדים שמולם מכונה, כך שמדובר במרוץ מתמשך של אמינות ומהירות תגובה. Apate מציעה שינוי מעניין: ניסיון ההונאה עצמו נעשה מקור מידע להגנה. עכשיו צריך להוכיח שהנוכל שנשאר לדבר גם משאיר אחריו משהו שאפשר לעצור.
