אחרי ש-SpaceX קנתה את Cursor ב-60 מיליארד, נדמה היה ששוק כתיבת הקוד ב-AI נסגר לטובת זוכה אחד. אנדריסן הורוביץ ואקסל בדיוק שילמו 2 מיליארד דולר כדי לומר בדיוק את ההפך.
ב-8 בספטמבר הודיעה קוגנישן (Cognition), החברה שמאחורי סוכן התכנות האוטונומי Devin, על סבב E בהיקף של יותר מ-2 מיליארד דולר לפי שווי של 48 מיליארד דולר. את הסבב הובילו אנדריסן הורוביץ ואקסל. כדי להבין כמה מהר זה קרה, שווה לזכור איפה החברה הייתה במאי האחרון: סבב D של יותר ממיליארד דולר לפי שווי של 26 מיליארד. במילים אחרות, השווי כמעט הוכפל בתוך כארבעה חודשים.
הנתון שמסביר את הקפיצה נמצא בשורת ההכנסות. בזמן סבב D דיווחה קוגנישן על קצב הכנסות שנתי (run-rate) של 492 מיליון דולר; היום הוא עומד על כמעט 900 מיליון. כלומר גם ההכנסות כמעט הוכפלו באותו פרק זמן, והמכפיל — סביב פי 53 על ההכנסות — כמעט לא זז בין הסבבים. זו לא הערכת שווי שהתנפחה על אוויר חם; זו הערכת שווי שרצה בדיוק באותה מהירות כמו העסק שמתחתיה. השאלה, כמובן, היא כמה זמן אפשר לרוץ ככה.
ההקשר הוא מה שהופך את הסיפור למעניין. ביוני הודיעה SpaceX על רכישת Anysphere, החברה שמאחורי Cursor, בעסקת מניות בהיקף של 60 מיליארד דולר — עסקה שנסגרת ברבעון השלישי של 2026, על חברה שהגיעה לקצב הכנסות של כ-4 מיליארד דולר בתוך פחות מארבע שנים. עשו את החשבון: SpaceX שילמה על Cursor מכפיל של פחות מ-20 על ההכנסות, בעוד שהמשקיעים בקוגנישן משלמים פי 53. כפי שמציינים ב-TechCrunch, המשמעות היא שהשוק מתמחר את קוגנישן ביוקר יותר מכפי שתומחרה בת דודתה הגדולה ממש לפני שנמכרה — ושהמשקיעים פשוט לא מאמינים שמדובר בשוק של מנצח יחיד.
יש לכך היגיון מוצרי, לא רק פיננסי. Cursor הוא בראש ובראשונה עורך קוד שמאיץ מפתח אנושי שיושב מול המסך. Devin מנסה משהו אחר: לקבל דרישה ברמה גבוהה, לתכנן ממנה משימות, לכתוב ולבדוק קוד בסביבת ארגז חול, לדבג ולדחוף לפריסה — בלי שמישהו יכתוב לו כל שורה. הלקוחות שקוגנישן מציגה מגיעים מעולמות רחוקים מאוד מסטארטאפ ווב ממוצע: תכנון שבבים באנבידיה, עבודות תעופה ב-GE Aerospace, שירותים פיננסיים בסיטיגרופ, הנדסת רכב במרצדס-בנץ. לכך מצטרפת רכישת Windsurf ב-2025, שהוסיפה לקוגנישן כ-82 מיליון דולר בהכנסות שנתיות, יותר מ-350 לקוחות ארגוניים ושורת מודלי SWE-1 משלה. שתי החברות לא נאבקות בדיוק על אותה שקל בתקציב — ולכן שתיהן יכולות להיות שוות עשרות מיליארדים באותו זמן.
לקורא הישראלי יש כאן זווית מוכרת. לפני קצת יותר משנה מכר מאור שלמה את Base44 לוויקס תמורת 80 מיליון דולר במזומן — חברה בת חצי שנה, בעל מניות יחיד, פחות מעשרה עובדים, בלי גיוס חיצוני. באותו רגע זה נראה כמו האקזיט הכי חכם בענף. ביוני האחרון Base44 השיקה מודל AI משלה, Base1, מתוך אותו היגיון בדיוק שמניע את המשקיעים בקוגנישן: מי שמסתמך רק על מודל צד שלישי הוא בעצם ערוץ הפצה, לא חברת תשתית, וערוץ הפצה לא מקבל מכפיל של פי 53. ההערכה שלנו: הפער בין 80 מיליון ל-48 מיליארד הוא לא פער של איכות מוצר אלא של עומק — כמה מהערך יושב אצלך, ולא אצל ספק המודל. זה גם ההימור שכל סטארטאפ ישראלי בתחום הקוד צריך להכריע לגביו כרגע, בזמן שהחלון עדיין פתוח.
ומה עוד לא סגור? הרבה. מכפיל של פי 53 מניח שקצב הצמיחה הזה נמשך עוד כמה רבעונים, ושסוכן שעובד לבד — ולכן שורף חישוב הרבה יותר מהשלמה אוטומטית של שורה — יידע להישאר רווחי כשהמחירים הארגוניים יתייצבו. ובינתיים, השוק שכולם הכריזו עליו כמלחמת מנצח־לוקח־הכול מסתדר לו כדואופול נוח: אחד נמכר לחברת חלליות, השני שווה 48 מיליארד. אם זו התוצאה של "אין מקום לשניים", מעניין לראות איך נראה שוק שיש בו מקום.
