950 סוכני AI סרקו מאגרי DNA במשך 21 שעות ומצאו מכונה מולקולרית שאף אחד לא הכיר. את הניסויים במעבדה ממשיכים לעשות בני אדם.
ענקיות ה-AI מבטיחות כבר כמה שנים שהמודלים שלהן ירפאו מחלות ויאיצו את המדע. בדרך כלל ההבטחה נשארת בגדר מצגת. הפעם אנתרופיק מציגה משהו מוחשי יותר: לדבריה, קלוד גילה מערכת אנזימים שלא הייתה מוכרת עד היום, ושהמבנה שלה מזכיר את חזרות ה-DNA שעליהן מבוססת טכנולוגיית עריכת הגנים CRISPR. ההודעה פורסמה ב-23 בספטמבר, יחד עם חשיפה של קבוצת מחקר חדשה במדעי החיים ושל מעבדה ביולוגית פיזית באזור מפרץ סן פרנסיסקו. כמו שמדגישים ב-TechCrunch, ייתכן שהפרט המעניין ביותר בסיפור הוא דווקא שאנתרופיק לא נתנה לקלוד להשתולל במעבדה. בני אדם עדיין מחזיקים בהגה.
המשימה שקלוד קיבל הייתה כללית למדי: לחפש במאגרי DNA ציבוריים גדולים דוגמאות חדשות ומעניינות של אנזימים מסוג רוורס טרנסקריפטאז, שמעתיקים RNA ל-DNA. אנתרופיק הפעילה כ-950 סוכנים של קלוד במקביל למשך 21 שעות, והם עיבדו כ-210 מיליון טוקנים. הסוכנים אספו יותר מ-200 אלף אנזימים מוכרים ומועמדים, סיננו אותם ל-3,500 מקרים חריגים ומשם ל-20 מועמדים שהצדיקו בדיקה מעמיקה. אחד הסוכנים זיהה דפוס חוזר של רצפי DNA שיושב ליד גן של אנזים משונה, בתוך "פאג' ענק", כלומר נגיף שתוקף חיידקים. אנתרופיק קראה למערכת ART, קיצור של array-associated reverse transcriptases.
למה זה מסקרן? לפי אנתרופיק, צירוף המאפיינים של ART הופיע עד היום רק בקומץ מערכות אחרות, וכולן ניתנות לתכנות ומבצעות פעולות כמו חיתוך, העתקה והדבקה של DNA. CRISPR היא הדוגמה המפורסמת מביניהן. פנג ג'אנג מ-MIT וממכון ברוד, מחלוצי CRISPR, קרא את הפרה-פרינט וכינה אותו "מסקרן באמת" ו"דוגמה מרגשת לאופן שבו סוכני AI יכולים לתרום לגילוי ביולוגי".
את התשובה הזאת אין עדיין לאף אחד. באנתרופיק עצמם כותבים ש"התפקיד המדויק של המערכת, התועלת הביוטכנולוגית שלה (אם בכלל) ורמת החשיבות שלה עדיין אינם ברורים". זו הסתייגות לא שגרתית בהודעה לעיתונות של חברה שמגייסת מיליארדים. במילים אחרות, יש כאן ממצא אמיתי וגם שאלה פתוחה בגודל של כותרת. ממצא דומה ל-CRISPR עוד לא אומר שיש בידינו CRISPR חדש. במקרה של CRISPR עצמו עברו שנים מהזיהוי של החזרות המוזרות ב-DNA של חיידקים ועד שמישהו הבין שאפשר להשתמש בהן לעריכת גנים.
גם חלוקת העבודה ראויה לתשומת לב. מדענים אנושיים נתנו את הכיוון הראשוני וביצעו את כל הניסויים במעבדה. קלוד סרק את המאגרים, ניסח השערות, ניתח מועמדים ועזר לפרש תוצאות. המעבדה פועלת ברמות בטיחות ביולוגית BSL-1 ו-BSL-2 בלבד, ולפי החברה לא מטפלים בה בפתוגנים אנושיים. אנתרופיק גם הכחישה שמדובר בתוכנית לפיתוח תרופות. לחברה שהפכה את בטיחות ה-AI לסימן ההיכר שלה, "בני אדם עם הידיים על המבחנות" הוא גם מסר מכוון: מודל שמתכנן ומבצע ניסויים ביולוגיים לבד הוא בדיוק התרחיש שמדאיג את מי שעוסק בסיכונים ביולוגיים.
ניתוח קצר: מי שעוקב אחרי המחקר הישראלי אמור להכיר את הסיפור הזה. המעבדה של פרופ' רותם שורק במכון ויצמן מזוהה עם גילוי שיטתי של עשרות מערכות הגנה שחיידקים מפעילים נגד פאג'ים, ובחלק ניכר מהעבודה הזאת השתמשו בכרייה חישובית של גנומים כדי לאתר גנים חשודים שיושבים זה לצד זה. מה שאנתרופיק מציגה הוא במובן מסוים גרסה מוגברת של אותה שיטה: במקום צוות שמנפה מועמדים במשך חודשים, מאות סוכנים עושים את הסינון הראשוני בתוך יממה. לא הרעיון השתנה אלא הקצב. עבור האקדמיה והביוטק בישראל, שחזקות בדיוק בשילוב של ביולוגיה חישובית וניסויית, זה גם איום וגם הזדמנות. צוואר הבקבוק זז מ"למצוא מועמדים" ל"לאמת אותם במעבדה", ושם עדיין צריך אנשים, ציוד וזמן.
השורה התחתונה: אנתרופיק לא ריפאה מחלה ולא המציאה CRISPR חדש, ובהגינות היא גם לא טוענת שעשתה את זה. היא הראתה ש-AI יכול למצוא בערימת נתונים גנומיים מחט שבני אדם פספסו, ושההחלטה מה לעשות איתה עדיין שמורה לבני אדם. השאלה המעניינת באמת היא כמה זמן זה יישאר ככה.
