בית הספר למנהל עסקים שמקבל בקושי 900 סטודנטים ל-MBA בשנה מצא דרך לשכפל את עצמו באלפי עותקים דיגיטליים — והשאלה המעניינת היא לא אם זה עובד, אלא מה בעצם קונים כשקונים 'הרווארד'.
🔗 קישור למוצר: HBS Foundry Bootcamp
הרווארד ביזנס סקול מקבלת מדי שנה קצת יותר מ-900 סטודנטים לתוכנית ה-MBA שלה. זו לא טעות דפוס ולא בעיית תקציב — זו בדיוק הנקודה. המחסור המלאכותי הזה הוא מה שהופך תואר משם למוצר יוקרה. אז מה קורה כשאותו בית ספר מחליט לקחת את החוויה הזו, לדחוס אותה לשמונה שבועות, ולמכור אותה תמורת 699 דולר בלבד? התשובה של הרווארד היא תוכנית בשם Foundry, ובלב שלה לא עומדים מרצים אמיתיים אלא הקלונים הדיגיטליים שלהם.
הרעיון הבסיסי פשוט: יזמים שנרשמים לתוכנית עוברים מסגרת מובנית מרעיון ראשוני ועד פיץ' למשקיעים, כולל תרגול שיחות מכירה ופגישות דירקטוריון מדומות. ההבדל מכל קורס יזמות אונליין אחר הוא שהצד השני של השיחה הוא אווטאר AI שנבנה על בסיס וידאו אמיתי של מרצי הרווארד, ופותח בשיתוף חברת HeyGen. יש גם מפגש חי אחד בשבוע עם מרצה אנושי — אבל רוב האינטראקציה השוטפת, כולל המשוב על הפיץ' עצמו, מגיעה מהגרסה הדיגיטלית.
לפי הדיווחים, מנהלת הפרויקט קתרינה רינגס תכננה בהתחלה משהו קרוב יותר לצ'אטבוט טקסטואלי גנרי. אבל כשהרווארד הריצה גרסת פיילוט, המשתתפים ביקשו חוויה מונחית ואישית יותר — כזו שמרגישה כמו שיחה עם בן אדם ספציפי, לא עם עוזר וירטואלי אנונימי. כך הפרויקט התכווץ מכיוון של כלי גנרי לכיוון של שכפול ממוקד: אווטארים של מרצים ספציפיים, עם הסגנון וההיגיון שלהם. את הגישה הזו הרווארד כבר בדקה מול יותר ממאה אוניברסיטאות ב-50 מדינות בארה״ב, מה שמרמז על שאיפה גדולה בהרבה מקורס העשרה חד-פעמי — סוג של ניסיון להנגיש את המותג של בית הספר להמונים שלעולם לא יתקבלו לתוכנית ה-MBA המלאה.
לא בדיוק, ולא כולם משוכנעים שזה צריך להיות. כתבת ניו יורק טיימס שניסתה את החוויה תיארה חיוך קפוא שנשאר קבוע על פני האווטאר לאורך כל הפיץ' שלה — תזכורת נעימה לכך שגם הטכנולוגיה המתקדמת ביותר של אווטארים דיגיטליים עדיין מתקשה עם טווח רגשי, ניואנסים של הבעות פנים, ותגובתיות בזמן אמת תחת עומס. זה לא פגם קטלני, אבל זה בהחלט המקום שבו ההבטחה של "מרצה אישי מהרווארד, בכיס" נתקלת במגבלות הטכנולוגיה שמאחוריה.
יש כאן גם שאלה עמוקה יותר, שלא קשורה לאיכות ההנפשה: הערך האמיתי של תואר מהרווארד מעולם לא היה רק התוכן שנלמד בכיתה. הוא הרשת, החותמת, האנשים שיושבים לידך. תוכנית בת שמונה שבועות שמבוססת בעיקר על משוב מ-AI יכולה בהחלט לספק עצות מעשיות טובות — אבל לא ברור אם היא נושאת איתה את אותו "אות אמינות" שגורם למשקיע להתרשם מרזומה שכתוב עליו הרווארד. במילים אחרות: ייתכן שהרווארד מצליחה לשכפל את התוכן, בלי לשכפל את המותג עצמו.
ומכאן עולה השאלה שבאמת מעניינת: האם Foundry היא ניסוי שמסמן איך תיראה השכלת יזמות בעתיד — נגישה, זולה, מונעת AI — או שהיא בעיקר מהלך שיווקי חכם של הרווארד לתפוס קהל שלעולם לא היה מגיע לקמפוס בקיימברידג', בלי לסכן את הבלעדיות של התוכנית האמיתית. כך או כך, מוסד שנבנה כולו על עקרון המחסור המלאכותי מנסה עכשיו, בזהירות, את הכיוון ההפוך — ומעניין יהיה לראות אם החיוך הקפוא של האווטאר יזוז עד שהוא יידע לשכנע משקיע אמיתי.
