פיג'י סימו עזבה ביולי את תפקיד מספר 2 ב-OpenAI מסיבות בריאותיות. חודשיים אחר כך היא יושבת בדירקטוריון של אחת ההנפקות הנפיצות של הסתיו, לצד שריל סנדברג וניק קלג.
ב-11 בספטמבר הודיעה Nscale, חברת תשתיות ה-AI הבריטית, שפיג'י סימו מצטרפת לדירקטוריון שלה. התזמון לא מקרי: החברה נערכת להנפקה בבורסה האמריקאית כבר בסתיו הזה, בשווי שעל פי הדיווחים נע סביב 25 מיליארד דולר. סימו, שעד יולי האחרון הייתה האישה השנייה בהיררכיה של OpenAI בתפקיד מנכ"לית האפליקציות, פרשה מהתפקיד המלא בעקבות החרפה של מחלה כרונית ועברה לתפקיד יועצת במשרה חלקית. חודשיים אחר כך היא כבר יושבת בדירקטוריון של אחת החברות שמספקות את התשתית שעליה רצות בדיוק אותן אפליקציות שניהלה.
מי שמנסה להבין למה דווקא היא, יכול פשוט להסתכל על קורות החיים: סימו הובילה את אינסטקארט להנפקה ב-2023 כמנכ"לית, ולפני כן בילתה יותר מעשור במטא, כולל בתפקיד ראש אפליקציית פייסבוק — התקופה שבה הרשת עברה למובייל ולמודל הפרסום שמימן אותה. בקיצור, זו לא מינוי של "שם גדול לקישוט". זו מישהי שכבר הובילה חברה פרטית דרך התהליך שבו Nscale עומדת להיכנס.
וזה גם לא מינוי בודד. סימו מצטרפת לדירקטוריון שכבר כולל את שריל סנדברג, ניק קלג וסוזן דקר — כלומר שתי דמויות מרכזיות נוספות מהעבר של מטא, שצורפו מוקדם יותר השנה. כפי שדיווח TechCrunch, מדובר בחברה בת שנתיים בלבד שמנסה, בקצב מסחרר, לייצר לעצמה את סוג הרצינות שמשקיעים מוסדיים מחפשים לפני הנפקה. גולדמן זאקס ו-JP מורגן מלווים את ההנפקה, ובמקביל דווח שהחברה מגייסת עד 3.5 מיליארד דולר בסבב טרום-הנפקה.
הבסיס העסקי עצמו לא רזה. במרץ השנה גייסה Nscale סבב C של 2 מיליארד דולר בשווי 14.6 מיליארד, עם אנבידיה בין המשקיעים. הלקוחה הגדולה שלה היא מיקרוסופט, שחתמה על עסקה ענקית לאספקת כ-200 אלף מאיצי GB300 של אנבידיה באתרים בארה"ב ובאירופה. בקמפוס בנרוויק שבנורבגיה מתוכננת הרחבה ל-230 מגה-וואט ולמעלה מ-30 אלף מאיצי Rubin ב-2027, מהלך שגובה במאי בגיוס חוב של 790 מיליון דולר מקונסורציום בנקים אירופאי. אגב, אותו אתר בנורבגיה יועד במקור לפרויקט של OpenAI — ועל פי הדיווחים, כשהעסקה הזו לא הבשילה, מיקרוסופט נכנסה במקומה. מי שמחפש אירוניה במינוי של בכירת OpenAI לשעבר, מוזמן.
ניתוח קצר: הסקטור שבו Nscale פועלת, מה שמכונה "נאוקלאוד" — ספקי ענן ייעודיים ל-AI — מציג מספרי צמיחה שנראים לא אמיתיים, ולצדם מבנה הוצאות שמפחיד. ברבעון השני של 2026 דיווחה CoreWeave על הכנסות של 2.575 מיליארד דולר, זינוק של 112% שנה-על-שנה, אבל גם על הפסד נקי של 626 מיליון דולר — שנבע ברובו מכ-640 מיליון דולר הוצאות ריבית נטו. במילים אחרות: ההפסד של החברה הוא כמעט כולו עלות המימון של הברזלים. המניה איבדה כ-12% באמצע אוגוסט כשהשוק נזכר בזה. לכן דירקטוריון עם ניסיון בשווקים ציבוריים הוא לא גימיק — הוא בדיוק מה שצריך כשהסיפור שמוכרים למשקיעים הוא "צמיחה עכשיו, רווח אחר כך" בסביבת ריבית שלא סולחת.
ולמה זה אמור לעניין קורא ישראלי? כי ישראל מנסה כרגע לשחק בדיוק באותו מגרש, בסקאלה אחרת לגמרי. בפברואר 2026 הגדירה הממשלה מרכזי נתונים כ"תשתית לאומית", ובמאי אושרה תוכנית העבודה של המנהלת הלאומית לבינה מלאכותית, שכוללת הנגשה של כ-5,000 מאיצים מתקדמים בשנה בין 2027 ל-2032. לשם השוואה — זו כמות שנתית שקטנה בסדר גודל מהעסקה הבודדת שחתמה Nscale מול מיקרוסופט. ומעבר לפער הכמותי יש חסם פיזי: התחייבויות חיבור קיימות למרכזי נתונים בהיקף של כ-1.5 ג'יגה-וואט כבר בולעות את תוספת ייצור החשמל המתוכננת עד 2035. בעולם הזה, מי ששולט בחשמל ובקרקע — לא רק בשבבים — הוא זה שקובע מי מריץ מודלים ומאיפה.
ההנפקה של Nscale תהיה מבחן טוב לשאלה הגדולה של השנה: האם המשקיעים עדיין קונים את הסיפור של תשתיות AI, או שהם התחילו לקרוא את שורת הוצאות המימון. דירקטוריון של כוכבים עוזר לספר את הסיפור — אבל את המגה-וואטים והלו"ז של הפריסה אף אחד מהם לא יכול לחתום עליהם בשם החברה.
