תשואת האג"ח לשנתיים נגעה בשיא של שנתיים, הפד רמז על עוד העלאה — והנאסד"ק פשוט התעלם וסגר בירוק. מישהו כאן טועה בגדול.
יש כלל שכל מי שעקב אחרי שוק ההון בעשור האחרון הפנים: כשהתשואות על אג"ח ממשלתי עולות, מניות הטכנולוגיה נופלות. ההיגיון פשוט — חברות צמיחה מתומחרות על רווחים שיגיעו בעוד חמש, שבע, עשר שנים, וכשהריבית חסרת הסיכון עולה, הרווחים העתידיים האלה שווים פחות היום. ביום שישי האחרון השוק האמריקאי החליט להתעלם מהכלל הזה באופן די בוטה. תשואת אג"ח האוצר לשנתיים נגעה ב-4.74%, הרמה הגבוהה שלה מאז יולי 2024 — והנאסד"ק סגר בעלייה של 0.7%.
זה היה שבוע עמוס. ביום רביעי הפדרל ריזרב העלה את הריבית ב-25 נקודות בסיס, בהתאם לציפיות — אבל מה שהזיז את השוק לא היה ההעלאה עצמה אלא מה שבא אחריה. יו"ר הפד קווין וורש השמיע הערות שהמשקיעים פירשו כאיתות שעוד העלאה אחת לפחות נמצאת על השולחן השנה. השווקים נסוגו ברביעי, התאוששו בחמישי — גם ה-S&P 500 וגם הנאסד"ק חזרו מעל ממוצע 50 הימים שלהם אחרי יום בודד מתחתיו — ונעלו את השבוע במעורב: S&P עלה 0.2%, הדאו ירד ב-95 נקודות, והנאסד"ק עלה 0.7% בזכות ראלי ביצרניות השבבים. בשוק החוזים, כלי ה-FedWatch של CME תמחר ביום שישי הסתברות של 58% להעלאת ריבית נוספת באוקטובר, לעומת 55% יום קודם.
מאחורי עליית התשואות לא עומדת רק רטוריקת הפד. הסיקור החי של הוול סטריט ג'ורנל קשר את המהלך לציפיות להידוק נוסף, אבל הדלק האמיתי מגיע ממקום מוכר לקורא הישראלי: הנפט. מחיר החבית חצה את רף 105 הדולר על רקע העימות מול איראן והשיבוש החמור בתנועת המכליות במצר הורמוז. נפט יקר הוא אינפלציה מיובאת, אינפלציה היא ריבית גבוהה יותר, וריבית גבוהה יותר היא בדיוק מה שאג"ח לשנתיים מתמחרת. במילים אחרות, השוק לא מפחד מהפד — הוא מפחד ממה שמכריח את הפד.
קודם כול, כי החשיפה שלנו לוול סטריט כבר מזמן לא וולונטרית. חלק ניכר מחסכונות הפנסיה, קרנות ההשתלמות והגמל בישראל מושקע במדדי מניות אמריקאיים, כשה-S&P 500 והנאסד"ק הם הליבה. כלומר גם מי שלא פתח בחיים אפליקציית מסחר סופג את התנודות האלה ישירות בדוח השנתי. שנית, ומטריד יותר: הגורם שמניע כאן את התשואות — נפט, הורמוז, איראן — הוא לא "רעש מאקרו" רחוק מבחינתנו אלא אותה זירה גיאופוליטית שאנחנו יושבים בתוכה. יש משהו מוזר בסיטואציה שבה סיכון אזורי שמתרחש קילומטרים ספורים מכאן מתורגם קודם כול לעלות הכסף בוושינגטון, ומשם חוזר אלינו דרך מחירי האנרגיה, שער הדולר, ותנאי הגיוס של סטארטאפים ישראליים שמגייסים בדולרים.
וכאן מגיע החלק שהוא פרשנות, לא דיווח: מה שקרה ביום שישי הוא לא "השוק התבלבל". הוא סימן לכך שסחר ה-AI התנתק, לפחות זמנית, מהריצה אחרי הריבית. כשיצרניות השבבים מובילות ראלי דווקא ביום שבו התשואות מטפסות, המסר של המשקיעים הוא שהביקוש לתשתיות מחשוב נתפס כבלתי תלוי במחזור הריבית — כאילו הזמנות מרכזי הנתונים יימשכו בין אם הריבית 4% ובין אם 5%. זו הנחה נועזת, ויש לה תאריך תפוגה. ההיסטוריה של 2022 מלמדת שבשלב מסוים, אם התשואות ממשיכות לטפס, אפילו הסיפור הכי משכנע מתחיל להיסדק — לא כי הביקוש נעלם, אלא כי מכפיל של 40 מפסיק להיראות הגיוני מול אג"ח שמשלמת 5% בלי סיכון.
בינתיים, המספר שכדאי לשמור עליו עין הוא לא מדד המניות אלא אותה תשואה לשנתיים. היא זו שמתמחרת את מה שהפד יעשה, והיא כרגע אומרת שההידוק עוד לא נגמר. ההחלטה הבאה באוקטובר תכריע אם עליית הטק ביום שישי הייתה ביטחון עצמי — או פשוט יום שישי טוב.
