קרנות השקעה פותחות דלת צדדית לבעלות בספורט המקצועני — אבל חלק ברווחים לא מגיע עם זכות לבחור את ההרכב, או עם כפתור יציאה.
מה בעצם קונים דרך קרן?
אפשר להפסיק לחלום על רכישת קבוצת ספורט שלמה ולהתחיל לחשוב על חלק קטן ממנה. קטן מאוד, דרך קרן, ובכפוף לתנאים. הזווית שמציג וול סטריט ג'ורנל על כניסת המיליונרים להשקעות בספורט משקפת שינוי במבנה השוק: בין בעלי הקבוצות לבין הכסף הפרטי מתבססת שכבת מתווכים פיננסיים, שמאפשרת להשתתף בהשקעות שבעבר חייבו הון עצום וקשרים מתאימים. זו פתיחה של הדלת לעוד בעלי הון, וההבדל הזה חשוב. המשקיע יכול לקבל חשיפה כלכלית לענף בלי לרכוש מועדון בעצמו, ואילו בעלי הקבוצות יכולים לגייס כסף בלי למסור את ההגה. מה שנראה מבחוץ כמו הגשמת חלום של אוהד הוא, מבפנים, עסקה על זכויות כלכליות.
המהלך כבר קיבל תשתית מעשית. בספטמבר 2024 הודיעו AAM ו־iCapital כי קרן הספורט של Avenue Capital זמינה בפלטפורמת iCapital Marketplace למנהלי הון וליועצים. לפי ההודעה הרשמית על שיתוף הפעולה, אסטרטגיית הקרן כוללת אשראי, מניות בכורה והחזקות מיעוט בעסקי ספורט, לצד הזדמנויות שליטה בענפים ובליגות מתפתחים ובספורט נשים. בין ההשקעות שפורטו אז היו קבוצת ארצות הברית ב־SailGP ופעילות הגולף של PGA Tour Enterprises. בינואר 2026 הצטרפה לפלטפורמה גם Harbinger Sports Partners, המתמקדת בהחזקות מיעוט בקבוצות מקצועניות בארצות הברית. המשמעות: תחת הכותרת הרחבה ״השקעה בספורט״ עשויים להסתתר נכסים, זכויות וסיכונים שונים מאוד. כסף שמממן עסק צומח סביב הענף אינו בהכרח בעלות בקבוצה שהמשקיע מעודד.
כאן כדאי לפרק את המילה ״מיליונרים״. לפי הסבר רשות ניירות הערך האמריקאית, SEC, אחת הדרכים של יחיד לעמוד בהגדרת accredited investor היא שווי נקי של יותר ממיליון דולר, ללא דירת המגורים העיקרית. מסלול אחר מבוסס על הכנסה אישית שנתית של יותר מ־200 אלף דולר, או יותר מ־300 אלף דולר עם בן או בת זוג, בכל אחת משתי השנים הקודמות וציפייה להכנסה דומה בשנה הנוכחית; קיימים גם מסלולי כשירות מקצועיים. אלה כללי זכאות להשתתפות בהצעות פרטיות מסוימות, ולא סכום ההשקעה הנדרש בקרן ספורט. קרן יכולה להציב מינימום משלה ותנאים נוספים. לכן אין להסיק מהכותרת שכל מי שעומד ברף יכול לבחור קבוצה ולהעביר כסף. צריך לבדוק איזו קרן מוצעת, למי, באיזה מבנה ובאילו מגבלות.
כסף בקבוצה, בלי זכות לבחור הרכב
דוגמה ברורה להפרדה בין כסף לשליטה מגיעה מה־NFL. באוגוסט 2024 אישרו בעלי הקבוצות מתווה שמאפשר לקרנות השקעה פרטיות מאושרות להחזיק יחד עד 10% מקבוצה. לפי ההסבר שפרסמה הליגה עם אישור המתווה, ההשקעה פסיבית ואינה מקנה זכויות הצבעה; נקבעו גם החזקה ראשונית של שש שנים לפחות ואפשרות לקרן להחזיק בעד שש קבוצות. שש השנים מתייחסות להחזקת הקרן בקבוצה במסגרת המתווה, ולא ללוח זמנים אחיד למשיכת כספי המשקיעים מכל קרן ספורט. ההבחנה הזאת מחדדת את העסקה: חשיפה לבעלות אינה שליטה, ושווי על הנייר אינו כסף שאפשר למשוך מחר. מי שמשקיע דרך קרן צריך להבין גם את תנאי היציאה שלו ממנה, מעבר לכללי הליגה שחלים על הנכס שבתוכה.
יש כאן גם חיבור מעניין לשיח על בינה מלאכותית. בהודעת ההצטרפות של Harbinger ל־iCapital הציגה החברה השקעות בקבוצות ספורט כאפשרות לפיזור מעבר למניות ציבוריות ולחשיפה מרוכזת ל־AI. זהו טיעון של גוף שמבקש לגייס משקיעים, ולכן צריך לקרוא אותו ככזה: חוזי מדיה ארוכי טווח ומספר מוגבל של קבוצות עשויים לתמוך בתזה העסקית, אבל אינם הוכחה לתשואה עתידית או להגנה מפני ירידות. גם החברה עצמה מציינת שהזכויות בקרנות שלה אינן נזילות וכפופות להגבלות העברה משמעותיות. בניתוח שלנו, עצם החיבור השיווקי מעניין: הספורט מוצע כעת גם כנכס למי שמרגיש שתיק ההשקעות שלו כבר תלוי יותר מדי באותו סיפור טכנולוגי.
לקורא הישראלי, ובעיקר למי שהונו נוצר בחברה או בענף אחד, השאלה המועילה היא מה ההשקעה מוסיפה לתיק אחרי שמסירים ממנה את הצעיף והסמל. יש הבדל בין פיזור מקורות ההכנסה לבין הוספת נכס שקשה לתמחר ולמכור. בהשקעה בחו״ל צריך להביא בחשבון גם את החשיפה המטבעית ואת השלכות המס, ולבדוק כיצד דמי הניהול והוצאות מבנה ההשקעה משפיעים על התוצאה נטו. עמידה בתנאי הכשירות האמריקאיים לבדה אינה מבטיחה שמוצר מסוים פתוח לתושב ישראל. הערך המוסף של הדלת החדשה הוא האפשרות לבחון עוד סוג של עסק; הסכנה היא להתייחס להיכרות עם המשחק כתחליף להבנת העסקה. מועדון בעלי ההון מתרחב. השאלה הבאה היא כמה יעלה לצאת ממנו.
