הפקה חדשה ל"שקיעת האלים" בפסטיבל וגנר בבאירויט שילבה תמונות במה שנוצרו בבינה מלאכותית - והקהל הגיב בקריאות בוז.
פסטיבל וגנר המסורתי בעיר באירויט שבגרמניה, אחד האירועים החשובים בעולם האופרה הקלאסית, הפך במה לראשונה בתולדותיו לזירת ניסוי עם בינה מלאכותית. בהצגת האופרה "שקיעת האלים" (Götterdämmerung), החלק הרביעי במחזור "הטבעת" של ריכרד וגנר, נעשה שימוש בבינה מלאכותית ליצירת תמונות והשלכות חזותיות על הבמה - ובסיום המופע התקבלו האוצר האמנותי מרקוס לובס וצוותו בקריאות בוז ושריקות מצד חלק מהקהל.
לפי דיווח ב-WRAL, מארגני הפסטיבל הבהירו מראש כי הבינה המלאכותית לא משמשת כדמות בעלילה, אלא כ"כוח יוצר תמונה" - מערכת שלמדה מאינספור תמונות, קולות, מסמכים והפקות עבר, ומייצרת השלכות חזותיות מתחלפות סביב הזמרים על הבמה. לפי התיאור הרשמי, הזמרים שימשו כ"נקודת עוגן קבועה" בתוך מה שתואר כ"קוסמוס חזותי רותח של אור, מרקם, היסטוריה ואסוציאציה", עם הקרנות שמתפרצות, משתנות במהירות ומתמזגות זו בזו". הצד האמנותי-טכני של ההפקה נוצר בידי לובס יחד עם נילס קורטה, כאשר רומן זנקל אחראי על סיפור מבוסס-AI וקורטה עם פיל האגן יונגשלגר על הקוד היצירתי והאמנות החזותית.
התגובות בקהל היו מעורבות: לצד קריאות הבוז שהופנו לצוות ההפקה וללובס באופן אישי, זכו הזמרים והנגנים לתשואות חמות, ובראשם המנצח כריסטיאן טילמן, שעמד בראש התזמורת בביצוע. הפער בין ההערכה למוזיקה לבין הביקורת על השימוש בבינה מלאכותית בעיצוב הבמה משקף דיון רחב יותר שמתנהל כיום בעולמות התרבות והאמנות סביב מקומה הראוי של טכנולוגיה יוצרת בתוך יצירות מופת קלאסיות.
המקרה בבאירויט מצטרף לשורת מחלוקות דומות במוסדות תרבות ברחבי העולם, שבהן ניסיונות לשלב כלי בינה מלאכותית בתהליכי יצירה אמנותיים - בקולנוע, במוזיקה ובתיאטרון - נתקלים בהתנגדות מצד קהלים ואמנים החוששים מאובדן המגע האנושי והמקוריות היצירתית.