אחרי שנתיים של הבטחות, סירי סוף סוף עובדת — אבל היא רצה על מודל של גוגל, ולא מדברת עברית

🔗 קישור למוצר: iOS 27

יש רגע מסוים בחיים של כל מי שמחזיק אייפון שבו הוא מפסיק לנסות. אתם אומרים "היי סירי", מקבלים תוצאת חיפוש באינטרנט לשאלה שלא שאלתם, ומרימים ידיים. ב-14 בספטמבר אפל שחררה את iOS 27, ואיתו את הניסיון הרציני הראשון שלה לתקן את זה מאז 2011. הכתב של TechCrunch שהתנסה בגרסה החדשה תיאר את זה בכותרת שאומרת הכל — הוא חזר להשתמש בסירי. זה נשמע כמו מחמאה קטנה. במקרה של סירי, זו מחמאה עצומה.

מה השתנה בפועל? כמעט הכל מתחת למכסה המנוע. סירי כבר לא פיצ'ר שמרחף מעל מסך הנעילה אלא אפליקציה עצמאית: אפשר להקליד אליה, לדבר איתה, לצרף קבצים ותמונות — והכל נשאר בתוך שרשור שיחה אחד שזוכר את מה שנאמר קודם. היא מחפשת באינטרנט בכוחות עצמה, היא "רואה" מה שמוצג על המסך שלכם (onscreen awareness), והיא יודעת לשרשר פעולות בין אפליקציות שונות — לא רק להפעיל טיימר, אלא להזמין נסיעה, למצוא פריט ולשלוח אותו הלאה. בין שותפות ההשקה שהדגימו את היכולות האלה נמצאות Uber, Amazon, YouTube, WhatsApp ו-AllTrails.

כי אפל הבטיחה את הפיצ'רים האלה עוד ב-WWDC של 2024, כשהם היו אמורים להגיע ב-iOS 18.4. משם התחילה מצעד העיכובים המביך בתולדות החברה: הם נדחו ל-iOS 26.4, משם ל-26.5, ובסופו של דבר נחתו רק ב-iOS 27. אפל אפילו מחקה בשקט אזכורים של "הקשר אישי" מדפי השיווק שלה תוך כדי. הפתרון, בסופו של דבר, לא הגיע מקופרטינו: אפל חתמה עם גוגל על עסקה רב-שנתית שבמסגרתה היא משלמת כמיליארד דולר בשנה עבור מודל Gemini מותאם בסדר גודל של 1.2 טריליון פרמטרים — בערך פי שמונה מהמודל הענני שאפל הריצה בעצמה. המודל בנוי בארכיטקטורת mixture-of-experts, כלומר מפעיל רק חלק מהפרמטרים בכל שאילתה, ולכן שומר על ידע של מודל ענק בעלות חישוב של מודל קטן בהרבה.

מבחינת פרטיות, אפל מתעקשת שהסיפור לא השתנה: המודל רץ תחת Private Cloud Compute, גם כשהוא מתארח על תשתית של גוגל, עם אותן הבטחות של חישוב חסר-מצב ונתונים שלא נשמרים ולא נגישים לאף אחד. זו בדיוק הסיבה שאפל התעקשה על מודל בהתאמה אישית ולא פשוט על אינטגרציה של אפליקציית Gemini — היא קנתה את המשקולות, לא את השירות.

כאן מגיע החלק הפחות נעים. ההשקה של סירי החדשה מגיעה עם רשימת המתנה, באנגלית בלבד, ובלי האיחוד האירופי וסין. ישראל אמנם לא נמצאת בחסימה הרגולטורית — המחסום כאן הוא לשוני, לא משפטי — אבל המשמעות המעשית זהה: מי שרוצה לדבר עם העוזרת החדשה בעברית ימתין. וההיסטוריה של אפל בתחום הזה לא מעודדת. אפל אינטליג'נס יצאה באנגלית ורק כעבור חצי שנה התרחבה לגל שפות נוסף, ועברית עדיין לא ברשימת השפות שקיבלו טיפול מלא. בפועל, המשתמש הישראלי הממוצע יצטרך לעבור לאנגלית במכשיר כדי לגעת בפיצ'ר — מהלך שרוב האנשים פשוט לא יעשו.

הזווית השנייה מעניינת דווקא את מפתחי האפליקציות המקומיים. ב-WWDC של יוני האחרון אפל הודיעה על סוף הדרך של SiriKit, וקבעה ש-App Intents היא הדרך היחידה שבה סירי יכולה לקרוא לאפליקציה חיצונית. במילים פשוטות: כל אפליקציה ישראלית שלא ביצעה את המיגרציה — אפליקציות משלוחים, בנקאות, תחבורה, קניות — פשוט בלתי נראית לעוזרת החדשה. זו לא בעיה של פיצ'ר חסר, זו בעיה של להיעדר לגמרי מהשכבה שאפל בונה כממשק המרכזי החדש של הטלפון.

קריאה שלנו: הסיפור האמיתי כאן הוא לא סירי, אלא מה אפל בדיוק הודתה בו. חברה שבנתה זהות שלמה על "אנחנו עושים את זה בעצמנו, וטוב יותר" בחרה לשכור את המוח מהמתחרה הישירה שלה, ולמתג אותו מחדש כשלה. כלכלית זו החלטה נכונה כמעט בוודאות — מיליארד דולר בשנה הוא עיגול לסנט עבור אפל, וזול משמעותית מלהפסיד עוד שנתיים מרוץ. אסטרטגית זו הימור שההפצה שווה יותר מהמודל: אפל מהמרת שהשליטה במיליארד מכשירים תישאר הנכס החשוב גם כשהאינטליגנציה עצמה הפכה למצרך שקונים במדף. עד עכשיו ההימור הזה עבד לה. השאלה הפתוחה היא מה קורה בחידוש החוזה הבא, כשהצד השני של השולחן כבר יודע בדיוק כמה אפל צריכה אותו.