כשהחברה שמחזיקה כ-200 מיליארד דולר בדאטה סנטרים אומרת שהפחד מהחוב מוגזם, כדאי לשאול מי מרוויח מהרגיעה.
בשבועות האחרונים הנימה בשווקים לגבי תשתיות ה-AI השתנתה: פחות "איזה עתיד", יותר "מי ישלם על כל זה". באמצע הדיון הזה יצא ג'אס חיירה (Jas Khaira), שעומד בראש תחום ה-AI בענקית ההשקעות בלקסטון, עם מסר ברור. לפי הדיווח ב-TechCrunch, הוא טוען שהחששות מחוב הבנייה של תשתיות ה-AI מוגזמים, ושבלקסטון לא נבהלת מהרעשים בשוק.
הנקודה שכדאי לעצור עליה היא מי אומר את זה. בלקסטון אינה משקיפה מהצד. לפי דיווחי בלומברג שהתפרסמו בחודשים האחרונים, היקף אחזקות הדאטה סנטרס שלה, כולל חוב ופרויקטים בבנייה, הגיע ליולי 2026 לכ-200 מיליארד דולר, לעומת 55 מיליארד דולר ביוני 2024. במקביל דווח שהיא מרכזת הלוואה של כ-4.3 מיליארד דולר אוסטרלי (כ-3 מיליארד דולר) למרכז נתונים חדש של AirTrunk באוסטרליה. כשחברה כזאת מרגיעה, ההרגעה היא גם חלק מהמודל העסקי.
הסיבה פשוטה: הסכומים עצומים וחלק גדול מהם ממומן בחוב. מודי'ס העריכה לפי הדיווחים שההשקעה בתחומים כמו דאטה סנטרס עשויה לעבור את 3 טריליון דולר בחמש השנים הבאות, ושחלק ניכר ממנה ימומן באשראי. המבקרים מצביעים על כמה סיכונים: טכנולוגיה שמתיישנת מהר (שבבים שנרכשים היום יהיו פחות רלוונטיים בעוד כמה שנים), עלויות בנייה שעולות, וריכוז גדול של כסף מהשווקים הפרטיים בנכסי AI.
גם מניית בלקסטון עצמה לא חסינה. לפי הדיווחים היא ירדה כשליש מתחילת השנה, והמשקיעים בוחנים את החשיפה ל-AI לקראת דוח הרבעון השלישי של החברה, שמתפרסם בדיוק בימים אלה. זה לא מוכיח שחיירה טועה, אבל מסביר למה המסר שלו מופנה גם למשקיעים של בלקסטון עצמה.
זו גם לא הפעם הראשונה שבכירי החברה מנסים להרגיע. באפריל הם הגדירו כמוגזמות את החששות מאשראי פרטי ומפגיעת ה-AI, ומנכ"ל המשותף ג'ון גריי טען בעבר שהסיכון האמיתי הוא דווקא מחסור בכוח מחשוב ולא בועה. זו עמדה עקבית של הבית, ואפשר להתייחס אליה כך: טיעון רציני, אבל לא נייטרלי.
זו הערה שלנו, לא של המקור. ישראל היא יצואנית של שבבים, תוכנה ו-AI לשרשרת שמרוויחה מהבנייה הזאת, ולכן מי שעובד בחברת תשתיות, סייבר או שבבים תלוי בעקיפין באותה תפוזת הוצאות. אם הבנייה תאט כי האשראי יתייקר, ההשפעה תגיע גם לכאן, דרך הזמנות, גיוסים ומשקיעים שהופכים זהירים יותר. מי שמחזיק קרן פנסיה או קרן השתלמות עם חשיפה למניות אמריקאיות, נחשף בלי לדעת לאותו סיפור. בקיצור: זה לא ויכוח של וול סטריט בלבד.
אז מי צודק? הנתון שחסר לכולם הוא הכי פשוט: האם הביקוש ל-AI יצדיק בעוד כמה שנים את התשואה על המתקנים האלה. עד אז, "החוב מוגזם" הוא תחזית, לא עובדה, ושווה לזכור שהיא נאמרת בפי מי שיקבל את הכסף אם היא תתממש.
