בזמן שמנכ"לים מכריזים בטוויטר ש-AGI כבר כאן, דיפמיינד מנסה להחזיר את הדיון לפורמט של מסות ארוכות. גם לעובדים שלה עצמם אסור להסכים.
לפעמים הדרך הטובה ביותר להבין איפה נמצאת תעשיית ה-AI היא לא להסתכל על המודל הבא שיוצא, אלא על מה שהחברות בונות סביבו. ביום רביעי השיקו חוקרים מגוגל ומגוגל דיפמיינד את "מכון דיפמיינד" (DeepMind Institute) — פלטפורמה שכל תכליתה היא לנהל ויכוח פומבי על בינה מלאכותית כללית (AGI). לא מוצר, לא מודל, לא API חדש: אתר עם מסות. בראש המכון עומדים שלושה שמות כבדים מהבית — שיין לג, ממייסדי דיפמיינד ומדען ה-AGI הראשי שלה, שמשמש גם כעורך הראשי; ג'יימס מניקה, נשיא המחקר, הטכנולוגיה והחברה של גוגל; ודמיס הסאביס, יו"ר גוגל דיפמיינד.
ההצהרה הפותחת של המכון כנה באופן חריג לגוף שנולד בתוך חברת ענק: המטרה היא לחשוף את הפערים בין העמדות של גוגל, של גוגל דיפמיינד ושל קהילת המחקר העולמית — והכותבים, כלשון המכון, "לא תמיד יסכימו, וסביר שישנו את דעתם ככל שיצטברו נתונים ומידע בחזית המהירה הזו". במילים אחרות: זה לא נייר עמדה תאגידי, זה במפורש בית ויכוחים. ארבע המסות הראשונות מכסות מדיניות כלכלית לניהול זעזוע כלכלי מ-AGI, שימור היכולת לקרוא את החשיבה של המודלים, עקרונות לשגשוג אנושי, ומסגרת להערכת מודלי חזית מאת הסאביס עצמו. כך דיווח TechCrunch, שחשף את פרטי ההשקה.
המסה שהכי קשה להתעלם ממנה היא "Economic Policy for AGI" של ג'וליאן ג'ייקובס ואלכס אימאס מדיפמיינד. השניים לקחו 11 כלים מדיניים — הכשרה מחדש, ביטוח שכר, זיכוי מס הכנסה שלילי, ערובת תעסוקה, דמי אבטלה, מס הכנסה שלילי, הכנסה בסיסית אוניברסלית (UBI), דיבידנד ריבוני מ-AI, הון בסיסי אוניברסלי, שירותים בסיסיים אוניברסליים ומדיניות תעשייתית — ודירגו אותם על פני ארבעה צירים: רווחה וחוסן, סוכנות וקול, היתכנות ויעילות, ועמידות על פני תרחישי AGI שונים. השיטה עצמה ראויה לכותרת בפני עצמה: לצד סקירת ספרות וסקרים, הם הפעילו 51 סוכני AI שהאישיות שלהם נבנתה מנתוני סקר שנאספו מ-51 כלכלנים אמיתיים. כן, מחקר מדיניות שבו חלק מחבר השופטים הוא סימולציה.
המסקנות דווקא מפוכחות. UBI קלאסי נפסל אצלם כיקר מדי וגס מדי ככלי; מה שעולה לכותרת הוא "הון בסיסי אוניברסלי" — לתת לאזרחים נתח ישיר בנכסים יצרניים — כרשת ביטחון חזקה במיוחד אם חלקה של העבודה האנושית בתוצר יידרדר לאורך זמן. ומעל הכול: אין מדיניות מנצחת אחת, ולכן צריך לעצב את הכלים עכשיו ולקבוע להם טריגרים לפי ספים כלכליים נמדדים — במקום להתווכח עליהם בתוך המשבר. זו בדיוק הטענה שפוליטיקאים אוהבים לדחות לקדנציה הבאה.
הרקע לכל זה הוא ויכוח שכבר לא מנומס. ג'נסן הואנג מאנבידיה וגרג ברוקמן מ-OpenAI כבר אמרו שה-AGI הושג; לג, לעומתם, טוען ש-GPT-6 Astra לא עומד אפילו בהגדרה של OpenAI עצמה ל-AGI, ונשאר "נוח" עם התחזית הוותיקה שלו: 50% סיכוי ל-AGI "מינימלי" עד 2028. הוא גם אמר ל"פייננשל טיימס" שהקריאה של דריו אמודי מאנתרופיק להאט את קצב השחרורים ראויה לשקילה. כשהמספר-שתיים בחברה שמפתחת את המודלים אומר שכדאי לשקול האטה, זה כבר לא רק שיח פילוסופי.
ניתוח קצר: באוגוסט 2026 אישרה ממשלת ישראל תוכנית לאומית ל-AI בהובלת מערך ה-AI הלאומי במשרד ראש הממשלה — יעד של 100 אלף יחידות עיבוד, נגישות ל-5,000 מעבדי GPU מתקדמים בשנה בין 2027 ל-2032, מחשב קוונטי לאומי, וגם מנגנון לאומי לגיבוש מדיניות ארוכת טווח לשינויים בשוק העבודה. הפער בין הסעיפים בולט: התשתית מקבלת מספרים, יעדים ותאריכים; שוק העבודה מקבל "מנגנון". זו בדיוק הנקודה שבה המסה של ג'ייקובס ואימאס רלוונטית — היא מציעה לתרגם כוונה טובה לספים מדידים מראש. וישראל היא מקרה בוחן חד במיוחד: השכר הממוצע בהייטק הישראלי נכנס ל-2026 סביב 39,810 שקל, כשמי שמתמחה ב-LLM, RAG ו-NLP מרוויח בממוצע 43,212 שקל — פרמיית AI של כ-9%. משק שבו נתח גדול מהתוצר והמס נשען על ענף אחד, שבתוכו כבר נפתח פער בין מי שרוכב על הגל למי שלא, לא באמת יכול להרשות לעצמו להמתין ולראות מה יקרה.
מה שמכון דיפמיינד מציע הוא בעיקר פורמט: להוציא את הוויכוח על AGI מציוצים וכותרות ולהחזיר אותו לטקסטים ארוכים שאפשר לתקוף בטיעונים. זה מהלך מכובד, וגם קצת נוח — כי המכון הזה ממומן ומנוהל בדיוק על ידי אותה חברה שבונה את המערכות שעליהן מתווכחים. השאלה האמיתית לא תיפתר בטקסט הבא שיעלה לאתר, אלא ביום שבו מסה מהמכון תמליץ על משהו שגוגל ממש לא רוצה לשמוע — ונראה אם היא תתפרסם בכל זאת.
