16 וירוסים שתוכננו על ידי מודל שפה לגנומים הצליחו להתרבות ולהשמיד E. coli. החוקרים מדגישים: עדיין לא חיים מלאכותיים, אבל זה כבר לא נראה כמו מדע בדיוני.
בדרך כלל כשאומרים שבינה מלאכותית "יצרה" משהו, הכוונה לתמונה, לטקסט או לקוד. הפעם מדובר בגנום. סמואל קינג, דוקטורנט בהנדסה ביו-רפואית באוניברסיטת סטנפורד, השתמש במודל גנרטיבי כדי להציע תוכניות גנטיות לוירוסים זעירים, והוירוסים האלה עבדו בפועל. MIT Technology Review קיים שיחה עם קינג במסגרת סדרת ה-Roundtables, ושאלת המפתח בה פשוטה: האם בינה מלאכותית יכולה לתכנן צורות חיים חדשות?
לפי הדיווחים על המחקר, שפורסם בכתב העת Science, קינג עבד עם בריאן היי מסטנפורד ומכון Arc, והשתמשו במשפחת מודלי הגנום Evo. נקודת המוצא הייתה הבקטריופאג phiX174, וירוס שתוקף חיידקי E. coli. המודל ייצר מספר עצום של גנומים מועמדים (הדיווחים מדברים על כ-700 אלף), מסגרת חישובית סיננה אותם, ומאות בודדות סונתזו כ-DNA ונבדקו. המספר המדויק משתנה בין הדיווחים, בין כ-285 ל-302.
התוצאה: 16 מהגנומים שהמודל תכנן היו וירוסים פעילים, שמסוגלים להתרבות ולהרוג חיידקי E. coli. לפי אחד הדיווחים, חלקם אף התרבו מהר יותר מהוירוס הטבעי, ואחרים התמודדו טוב עם זני חיידקים עמידים. חלק מהגנומים היו שונים מכל פאג מוכר עד כדי כך שאפשר לסווג אותם כמין נפרד.
כאן צריך להיות דוגרי. וירוס אינו תא חי: הוא לא מתרבה בכוחות עצמו אלא רק בתוך תא מארח. לכן גם החוקרים וגם הסקירות מדגישים שזו אינה דוגמה לחיים שתוכננו בידי בינה מלאכותית. התיאור הזהיר של MIT Technology Review הוא שזה עוד לא שם, אבל שזה יכול להיות הצעד הבא. ההבדל בין "תכנון גנום של וירוס" ל"תכנון גנום של חיידק" הוא עצום, אבל כבר אי אפשר להגיד שהכיוון מדמיוני.
היכולת לכתוב גנומים עובדים מעלה מיד את שאלת השימוש לרעה. החוקרים הגבילו את האימון של המודל ל-phiX174 ולכ-15 אלף פאגים קרובים, והוציאו מהנתונים וירוסים שמדביקים בני אדם, בעלי חיים, צמחים ופטריות. עם זאת, הערות מתחום הביטחון הביולוגי מצביעות על פער: גנומים שנוצרו בידי AI עלולים לחמוק מכלי סינון של חברות סינתזת DNA, שנשענים על מאגרים של פתוגנים מוכרים. חוקר מג'ונס הופקינס ציין שבעיקרון אפשר לבקש ממודל כזה לתכנן גם גנום של שפעת מדבקת יותר, ולכן אמצעי הזהירות האלה חשובים.
ניתוח שלנו: לקורא ישראלי יש כאן שני עניינים. הראשון כלכלי. פאגים נחשבים אלטרנטיבה אפשרית לאנטיביוטיקה מול חיידקים עמידים, ואם תכנון שלהם הופך לעניין חישובי, הגבול בין חברת AI לחברת ביוטק מיטשטש. ישראל, עם תעשיית ביוטק וסייבר חזקה, יכולה למצוא את עצמה בשני הצדדים של העניין: גם בפיתוח וגם בהגנה. השני הוא רגולטורי: אם סינון סינתזת DNA לא תופס גנומים חדשים באמת, מי שיגדיר את הכללים החדשים יהיה גורם מכריע. זו קריאה שלנו ולא טענה של החוקרים.
בינתיים, מה שיש הוא הוכחת היתכנות: מודל שפה למד מספיק "דקדוק" של גנומים כדי לכתוב משפטים שהטבע לא כתב, והמעבדה אישרה שהם קריאים. מה שעוד לא ברור הוא עד כמה אפשר להרחיב את זה מעבר לוירוס קטן אחד, ומי ישמור על המפתחות כשזה יקרה.
