אף אחד לא ביקש מהם כלום, והם בנו אנדרטה לטבעת זהב שאבדה בים. ועדיין, הניסוי הזה עשוי להיות הרבה יותר מעניין מכפי שהוא נשמע.
דמיינו עובד חדש שמגיע ביום הראשון למשרד, ומתברר שאין לו משימות, אין יעדים ואין מנהל. מה הוא יעשה? אצל בני אדם התשובה מוכרת. אבל חוקרי MIT ביקשו לבדוק מה קורה כשמשאירים בתנאים כאלה סוכן בינה מלאכותית, והתשובה, לפי הסיקור ב-TechCrunch, מפתיעה: הוא התחיל לשחק.
בניסוי, שתועד במאמר שהועלה ל-arXiv בתחילת אוקטובר תחת הכותרת "Is this machine playing?", הושארו 13 עותקים של סוכן בשם Eko על אי וירטואלי למשך 30 שעות כל אחד. לפי הדיווחים, Eko מבוסס על Claude Code עם Claude Opus 4.7, קיבל גוף בעולם מדומה וזיכרון שנשמר בקבצי טקסט. לא הוגדרו לו משימה או תגמול, וכשהסוכן עצר, הודעה אוטומטית ביקשה ממנו להמשיך.
מה שקרה אחר כך נשמע כמו תסריט של סרט ילדים. הסוכנים המציאו משחקים הדומים לכדורסל ול"הרצפה היא לבה". אחד מהם קבע שיא של 50 תפיסות רצופות בג'אגלינג, ואז פסל את ההישג של עצמו והחמיר את החוקים. שישה מתוך 13 הסוכנים גילו שאפשר לזרוק בלוק רחוק יותר אם משחררים אותו באמצע קפיצה, יכולת שהחוקרים לא התכוונו לאפשר.
הרגע המוזר באמת הגיע עם טבעת הזהב. סוכן שבדק עד כמה רחוק אפשר לזרוק אותה שלח אותה ישר לים. במקום להתייאש הוא החליט, בלשונו, לעבור למשהו "בר השגה ובעל משמעות", ובנה מאבנים לב שהוקדש כ"אנדרטה לטבעת האבודה".
החלק שחשוב יותר לעולם העסקי הוא הביצועים. במבחן שבו היה צריך להעביר חפצים לפסגת האי בתוך שעה, 13 הסוכנים שצברו 30 שעות על האי העבירו בממוצע 10.3 חפצים, לעומת 3.5 בלבד אצל קבוצת ביקורת של סוכנים בלי ניסיון קודם באי. כלומר, "משחק" בלי מטרה הפך את הסוכנים למוצלחים בהרבה במשימה אמיתית.
צריך לעצור כאן לרגע. המאמר טרם עבר ביקורת עמיתים, ומדען מברקלי ציין שעדיין לא ברור שהסוכנים באמת שיחקו, במובן שבו אנחנו מבינים את המילה. ייתכן שמדובר בחקירה של סביבה שהמודל מצייר במילים של משחק, כי כך נראה הטקסט שאומן עליו. ההבדל בין השניים הוא בדיוק הדיון שהמאמר מבקש לפתוח.
ומה לעניין הקורא הישראלי? הערת ניתוח: הרבה חברות סטארט-אפ ישראליות בונות כיום סוכנים שמקבלים משימה צרה ומבצעים אותה. הניסוי מרמז על כיוון אחר: סוכן שמקבל זמן לחקור את הסביבה לפני שמבקשים ממנו משהו עשוי להגיע מוכן יותר. זה מזכיר, בהקשר רחוק, את הדרך שבה אנשים מנוסים "מתמצאים" במערכת חדשה לפני שהם נכנסים לעבודה מלאה. עדיין מדובר בסביבת מעבדה אחת, בדגם אחד ובמבחן אחד, כך שרחוק מלהיות הוכחה למשהו שאפשר לתרגם לעלויות ולתפוקה בפועל.
בינתיים נשארה שאלה פתוחה אחת מהנוחה והמטרידה: אם מספיק להשאיר מודל בשקט כדי שיבנה אנדרטה לטבעת שאבדה, האם אנחנו מדברים על סקרנות, או על מראה מהוקצעת מאוד של מה שאנחנו כתבנו על עצמנו?
