מו"ל שהגיש תביעה על ספר שהזכויות בו חזרו לסופרת לפני 17 שנה, וסוכנים ספרותיים שדורשים נתח מכסף שמעולם לא היה שלהם. ברוכים הבאים לשלב שאחרי הניצחון.
יש רגע מסוים בכל ניצחון משפטי גדול שבו ההתרגשות מתחלפת בהתעסקות בחשבון הבנק — ובעולם ההוצאה לאור, שם בדיוק נמצאים עכשיו הסופרים שתבעו את Anthropic. הפשרה ההיסטורית בתיק Bartz נגד Anthropic, הגדולה ביותר אי פעם בתחום זכויות היוצרים בארה"ב, קיבלה אישור סופי מבית המשפט הפדרלי בקליפורניה ביולי. הכסף אמור להתחיל לזוז. ואז, במקום סוף שמח, התחיל סכסוך חדש לגמרי — לא מול חברת ה-AI, אלא בין הסופרים לבין המו"לים והסוכנים שלהם עצמם.
רגע של רקע למי שהחמיץ: השופט קבע בשלב מוקדם של התיק שאימון מודל על ספרים מוגנים הוא שימוש הוגן, אבל שהורדה ושמירה של עותקים פיראטיים היא לא. ההבחנה הזאת הפכה את הספרייה הפיראטית שהחברה הורידה לחשיפה כספית עצומה, ומשם התגלגלו הצדדים לפשרה של 1.5 מיליארד דולר. המנגנון פשוט למדי: כ-3,000 דולר לכל יצירה שנמצאה ברשימה, על פני כמעט חצי מיליון ספרים. מתוך 482,460 היצירות שאושרו, 440,490 — יותר מ-91% — נתבעו בפועל לפני מועד הסגירה במרץ, שיעור מימוש חריג בגובהו לתביעה ייצוגית. מהקופה יורדים קודם שכר טרחת עורכי דין של כ-101.5 מיליון דולר ועלויות ניהול. מה שנשאר מתחלק לפי כלל אחד: ספר שעדיין בהדפסה אצל מו"ל מסורתי — חצי-חצי. ספר בהוצאה עצמית, או כזה שהזכויות בו חזרו לסופר לפני 10 באוגוסט 2022 (תאריך ההורדה הקובע) — הסופר לוקח הכל.
הכלל ברור. היישום שלו, מסתבר, פחות. לפי הדיווח של TechCrunch, סופרים רבים מדווחים שמו"לים הגישו תביעות על 100% מהתשלום דווקא על ספרים שהזכויות בהם חזרו אליהם לפני שנים. הסופרת אפריל הנרי סיפרה שהוצאת HarperCollins הגישה תביעה על התשלום שלה עבור ספר שהזכויות בו חזרו לידיה לפני יותר מ-17 שנה. אחרים מדווחים על מו"לים שדורשים חצי גם על כותרים שכבר אינם בהדפסה. ואם זה לא מספיק — גם סוכנויות ספרותיות הגישו תביעות משלהן, מה שמוזר במיוחד: סוכן אינו בעל זכויות בספר שהוא מוכר, הוא מתווך שגובה עמלה. הבלוג Writer Beware, שעוקב אחרי התנהלות בעייתית בענף, פרסם בתחילת החודש סקירה של המקרים האלה.
הפרוצדורה מכאן אכזרית בפשטות שלה: מנהל הפשרה שלח לכל תובע הודעה שמפרטת מי עוד הגיש תביעה על אותו כותר ובאיזה אחוז. יש חלון של 30 יום לתובעים-שותפים לפתור את המחלוקת בעצמם, ואם לא — הכסף על אותו ספר פשוט לא משוחרר. סכסוכים שנשארים פתוחים עוברים לבורר מיוחד שמינה בית המשפט, תיאודור צ'נג, שיכריע לפי חוזי ההוצאה לאור עצמם, בדיון חסוי. התוצאה המעשית: כל כותר שנוי במחלוקת מפספס את חלון התשלומים המתוכנן בין 1 ל-15 בנובמבר, ונדחק לתור הבוררות. איגוד הסופרים האמריקאי (Authors Guild) מפציר בסופרים לבדוק את ההודעה שקיבלו לגופה — ובמיוחד אם היא טוענת בטעות שכל הצדדים מסכימים על החלוקה.
קודם כל בשורה פחות נעימה: רוב הסופרים הישראלים כנראה לא רואים מהכסף הזה שקל. הכשירות לפשרה מותנית ברישום היצירה במשרד זכויות היוצרים האמריקאי — לא בכל משרד זכויות יוצרים בעולם — בתוך חמש שנים מהפרסום, וכן ב-ISBN או ASIN תקין; מהדורות זרות הוצאו מהגדרת הקבוצה. מתוך כארבעה מיליון היצירות שהחברה הורידה, כ-2.5 מיליון נכתבו בשפות שאינן אנגלית, ורובן המכריע כלל לא רשומות בארה"ב. במילים אחרות: ספרות עברית סבירה מאוד שנשאבה לתוך אותן ספריות פיראטיות, אבל היא נמצאת מחוץ למעגל הפיצוי. מי שכן עשוי להיות בפנים הם ישראלים שפרסמו באנגלית בהוצאה אמריקאית או בהוצאה עצמית באמזון — ובדיוק הם צריכים לפתוח עכשיו את חוזה ההוצאה ולבדוק מתי בדיוק חזרו הזכויות.
קריאה שלנו על המשמעות: הסכסוך הזה חשוב הרבה מעבר לתיק אחד, כי הוא החזרה הגנרלית לכל עסקת AI עתידית. אף חוזה שנחתם לפני 2022 לא מזכיר "זכויות אימון מודלים", ולכן כשמגיע כסף חדש הוא נשפך לתוך תבניות ישנות שנוסחו לעולם של הדפסות ותמלוגים. מי שינצח בקרב הפרשנות הזה יקבע את ברירת המחדל גם למה שמגיע אחר כך — הסכמי רישוי בין מו"לים לחברות AI, פשרות דומות בתחומי המוזיקה והתמונות, וכל מו"מ שבו יש נכס דיגיטלי ישן ומשלם חדש. סופרים למדו כאן שיעור יקר: סעיף החזרת זכויות, שנראה במשך שנים כמו פורמליות משפטית משעממת, הוא היום נכס שנושא מזומן. אותו לקח תקף בדיוק לצלמים, מתרגמים ויוצרי תוכן ישראלים שחתמו על סעיפי "כל הזכויות" בלי להתעכב.
ויש כאן פרט אחד שכדאי לזכור לפני שמתרגשים מהמלחמה: הקופה סגורה. Anthropic כבר שילמה, הסכום לא גדל בשקל אחד בגלל הוויכוח, וכל דולר שמו"ל או סוכן יזכה בו הוא דולר שיוצא מכיס של סופר. אחרי שנתיים של מאבק על השאלה מי מפצה את היוצרים, השאלה שנשארה פתוחה היא מי בכלל נחשב יוצר במאזן — ואת זאת יכריע, בדלתיים סגורות, בורר בקליפורניה.
