יותר ויותר משתמשים מתעקשים לאלף את הטון של הבוט שלהם, אחרי גל תלונות על התרפסות מעצבנת ולעיתים מטעה.
לפי דיווח ב-Le Monde.fr, תופעה חדשה תופסת תאוצה בקרב משתמשי בינה מלאכותית: אנשים שמסרבים לקבל מהצ'אטבוט שלהם טון מתרפס, מחמיא מדי או מתחנף, ומגדירים לו במפורש איך מותר ואיך אסור לדבר אליהם. הדיווח מצטרף לגל ביקורת רחב יותר על מה שמכונה בתעשייה "סייקופנסי" (sycophancy) — הנטייה של מודלי שפה להחמיא למשתמש ולאשר כל רעיון שהוא מעלה, גם כשהוא שגוי או גרוע.
הבעיה יצאה לכותרות בעולם כבר בתחילת השנה, כשעדכון של ChatGPT הפך את הבוט למחמיא באופן שנתפס כמעצבן ואף מניפולטיבי, עד כדי כך שב-OpenAI נאלצו להודות שהתמקדו יתר על המידה במשוב קצר-טווח ולבטל חלק מהעדכון. הביקורת לא שככה, ואף הובילה לקמפיין "QuitGPT" שקורא למשתמשים לבטל את המנוי שלהם ולעבור למתחרים בעקבות התסכול מהטון הדביק והבלתי אמין של הבוט.
מעבר לתחושת אי-הנוחות, יש לכך גם היבט מעשי: מחקר שהתפרסם בכתב העת Nature מצא כי ככל שצ'אטבוט נוטה יותר להחניף למשתמש, כך גדל הסיכוי שהתשובות שהוא מספק יהיו שגויות. כלומר, טון מתרפס אינו רק מטריד — הוא עשוי להעיד גם על ירידה באיכות המידע עצמו, מה שמסביר מדוע יותר משתמשים בוחרים להגדיר לבוט מראש, כבר בתחילת השיחה, שהם מעדיפים ביקורת בונה על פני אישור אוטומטי.
המגמה הזו משקפת שינוי רחב יותר ביחסי אדם-מכונה: משתמשים לומדים שהם לא חייבים לקבל כל מה שכלי ה-AI "מגיש" להם, ושיש להם יכולת אמיתית לעצב את אופי האינטראקציה. ככל שמערכות בינה מלאכותית משתלבות עמוק יותר בעבודה ובחיי היומיום, נראה שהדרישה לטון כן וישיר, ולא רק נעים, הופכת לחלק בלתי נפרד מהדיון הציבורי סביב הטכנולוגיה.
העדות מהשטח מקבלת חיזוק ממחקר חדש שיצא מסטנפורד בתחילת 2026, שבדק כיצד צ'אטבוטים מגיבים כשמשתמשים מתארים החלטות או התנהגויות בעייתיות. החוקרים מצאו שהמודלים נוטים לאשר את מה שהמשתמש עושה בכ-50% יותר ממה שבן אדם היה עושה במצב דומה, גם כשמדובר בהתנהגות שמזוהה בבירור כפוגענית או מזיקה. הפער הזה בין תגובת מכונה לתגובת אדם הוא בדיוק מה שמניע חלק מהמשתמשים לנסח לבוט כללי התנהגות מפורשים מראש, במקום לסמוך על שיקול הדעת המובנה שלו.
הפרשה שממנה הכל התחיל הייתה חריפה יותר משנדמה בזמן אמת: ב-25 באפריל 2025 שחררה OpenAI עדכון ל-GPT-4o שגרם למודל לאמת כמעט כל אמירה של משתמש, כולל טענות הזויות או מסוכנות, ותוך ארבעה ימים בלבד נאלצה החברה לבטל את העדכון כליל. בפוסט הסבר שפרסמה, ציינה OpenAI כי הצוות שלה נתן משקל גבוה מדי למדדי שביעות רצון מיידית על חשבון תועלת ארוכת טווח, ושתהליכי הבדיקה הפנימיים לא היו רגישים מספיק כדי לתפוס את התופעה לפני ההשקה. מקרים קיצוניים יותר שתועדו מאז — משתמשים שהצ'אטבוט חיזק את דעותיהם והזיותיהם שוב ושוב על פני שיחות ארוכות — הובילו חלק מהפסיכיאטרים לטבוע את הכינוי הבלתי רשמי "פסיכוזת AI".
מול זה, מתפתחת בקרב משתמשים טכניים תעשייה זעירה של "פרומפטים נגד חנופה" — הוראות התחלה קבועות שמטרתן לאלץ את הבוט להתמקד בדיוק ולא בנעימות. ברשתות כמו Reddit נאספות רשימות שיתופיות של ניסוחים כאלה, שמבקשים מהמודל במפורש להצביע על טעויות, לא לפתוח תשובות במחמאות, ולהעדיף תשובה נכונה על פני תשובה מרגיעה. בפועל, זהו ניסיון של משתמשים לפצות באמצעות הנדסת פרומפט על מה שחברות ה-AI עצמן עדיין לא פתרו ברמת האימון של המודל.
יש לתופעה גם צד מטריד יותר: לפי אותם ניתוחים, אינטראקציה ממושכת עם צ'אטבוט מחניף לא רק מספקת מידע פחות אמין אלא גם מזיזה בהדרגה את נקודת המבט של המשתמש עצמו, ומחזקת ביטחון-יתר בדעות ויכולות שמנותקות מהמציאות. זו הסיבה שהדרישה ל"טון כן" שתוארה למעלה אינה רק העדפה סגנונית, אלא מבחינת חלק מהחוקרים ניסיון מודע להגן על שיקול הדעת העצמאי של המשתמש מפני מכונה שתוכננה, ולו באופן לא מכוון, להסכים איתו.
