החברה אומרת במפורש שאין לה תוכניות להיכנס לשוק הרובוטקסי. אז למה היא מגייסת את האיש שהודה בגניבת סודות הנהיגה האוטונומית של גוגל, ולמה אובר הזרימה כסף למייסד שהדיחה?
יש סיפורי החזרה, ויש את זה. טראוויס קלאניק, האיש שבנה את אובר ואז הודח ממנה ב-2017 אחרי שרשרת שערוריות, נראה שנמצא בדרך חזרה בדיוק לזירה שהוא נאלץ לעזוב — רק שהפעם המכוניות נוסעות לבד. לפי דיווח של פייננשל טיימס שאותו הביאה טקראנץ' בסוף השבוע, אטומס — חברת הרובוטיקה שקלאניק הקים במרץ האחרון — נערכת לגל גיוסים ולסדרת רכישות שנועדו להפוך אותה לשחקנית משמעותית בעולם הנהיגה האוטונומית.
קצת רקע למי שפספס את אטומס עד עכשיו: זו לא חברת סטארטאפ צנועה. קלאניק גלגל לתוכה את קלאוד־קיצ'נס, עסק המטבחים הרפאים שלו, רכש את פרונטו — חברת האוטומציה לתעשייה הכבדה — והרכיב מהכל חברת אחזקות עם שלוש חטיבות: מזון, כרייה ותחבורה. ביולי היא סגרה סבב של 1.7 מיליארד דולר בהובלת אנדריסן הורוביץ, כשבן הורוביץ מצטרף לדירקטוריון. ומי עוד השתתף בסבב? אובר, עם 100 מיליון דולר. כלומר החברה שהעיפה את קלאניק לפני תשע שנים כותבת לו היום צ'ק. ההצהרה הרשמית של אטומס היא שהיא בונה "בסיס גלגלים לרובוטים" — פלטפורמה לרובוטים מתמחים, לא הומנואידים.
אטומס מצידה לא מאשרת כלום. התגובה הרשמית שלה חדה: אין לחברה תוכניות להיכנס לשוק הרובוטקסי, שאותו היא מגדירה כ"רווי"; אובר היא שותפה, ואם הטכנולוגיה של אטומס תועיל לעסקי הנסיעות שלה — היא מוזמנת להשתמש בה. זו הכחשה שמשאירה פתח ברוחב אוטובוס. שני דברים ממשיכים לצייר תמונה אחרת: הדיווח על שיחות בין אטומס לאובר סביב שימוש בטכנולוגיית הנהיגה האוטונומית, והזהות של מי שאמור להוביל את התחום בחברה — אנתוני לוואנדובסקי.
השם הזה נושא מטען. לוואנדובסקי היה ממייסדי פרויקט הרכב האוטונומי של גוגל ולאחר מכן ראש תחום הנהיגה העצמית באובר תחת קלאניק, והפך לדמות המרכזית באחת ממלחמות הסודות המסחריים המפורסמות בהיסטוריה של עמק הסיליקון. הוא הודה באשמה באחד מ-33 סעיפי גניבת סודות מסחריים מגוגל, נגזרו עליו 18 חודשי מאסר — ואז קיבל חנינה נשיאותית מדונלד טראמפ ביום האחרון לכהונתו הראשונה. פרונטו, החברה שהקים אחר כך והובילה אוטומציה של ציוד כרייה כבד, היא בדיוק הנכס שאטומס בלעה. מבחינת קלאניק, זו לא רק חזרה שלו לשולחן — זו איחוד מחדש של הצוות המקורי, כולל החלקים שהסתיימו בבית משפט.
וכאן שווה לעצור על נקודה שהיא רלוונטית במיוחד לקורא הישראלי — מובילאיי כבר עושה בדיוק את מה שאטומס טוענת שהיא לא מתכננת לעשות. ביוני האחרון הכריזה החברה מירושלים שהיא לא מסתפקת בלהיות ספקית טכנולוגיה, אלא נכנסת בעצמה לעסקי המוניות האוטונומיות: השקה בעיר אמריקאית ב-2027 עם צי התחלתי של כ-100 רכבים, ואם זה יעבוד — התרחבות לכ-17 אלף רכבים בחמש השנים שאחרי. במילים אחרות, בזמן שאטומס מסבירה למה השוק "רווי", חברה ישראלית מוציאה מיליארדים כדי לתפוס בו נתח. שתי החברות למעשה מהמרות על אותה תזה מנוגדת מכיוונים שונים, ומעניין שדווקא הישראלית היא זו שמוכנה להגיד את זה בקול.
הניתוח שלנו, בזהירות המתבקשת: לקלאניק יש כאן יתרון מבני אמיתי שקשה לחקות. במקום להתחיל מאפס בשוק שבו ויימו וטסלה כבר צברו מיליוני קילומטרים, הוא בונה פלטפורמת נהיגה אוטונומית שמתאמנת בסביבות תעשייתיות סגורות — מכרות, מחסנים, מטבחים — שבהן הרגולציה סלחנית יותר, אין הולכי רגל, ומודל ההכנסות ברור מהיום הראשון. אם ה"בסיס גלגלים" הזה באמת מתגלגל אחר כך לכביש עירוני, זו לא כניסה לשוק רווי אלא עקיפה שלו מהצד. וזו בדיוק הסיבה שההכחשה של אטומס לא נשמעת סוגרת עניין: היא מדברת על השוק כפי שהוא היום, לא על מה שהחברה תוכל להיות בעוד שלוש שנים.
קלאניק, לפי מה שדווח, תיאר את הכסף החדש כדלק שיאפשר לו להשלים את הקשת מ"ביטים לאטומים" שהתחילה באובר, המשיכה בקלאוד־קיצ'נס ותיסגר באטומס. במילים פחות מלוטשות: יש לו עסק לא גמור. מי שעוקב אחרי הקריירה של קלאניק יודע שכשהוא מדבר על עסק לא גמור, כדאי להקשיב — ופחות כדאי להתייחס להכחשות כאל התחייבות.
