החברה כבר מפעילה שבב Nvidia H100 שמקיף את כדור הארץ, וגוגל וג'ף בזוס רודפים אחריה לאותו חלל בדיוק — הבעיה היא שכולם צריכים טיל, ובשוק השיגורים כרגע אין מספיק כאלה.
יש משהו אירוני בלגייס יותר כסף מתמיד בדיוק ברגע שאין איפה לשגר את מה שהכסף הזה אמור לממן. זה בדיוק המצב של סטארקלאוד (Starcloud), חברת הזנק אמריקאית שמנסה להזיז חלק ממרכזי הנתונים של תעשיית ה-AI מכדור הארץ אל המסלול שמעליו. השבוע היא הודיעה על גיוס נוסף של 250 מיליון דולר, בהובלת קרן מנהטן ווסט, עם השתתפות משקיעות ותיקות כמו בנצ'מארק ו-EQT — ולצדן, לא פחות מעניין, גם Nvidia עצמה.
הסבב מעמיד את שווי החברה על 2.3 מיליארד דולר, ומביא את סך הגיוסים שלה מאז הקמתה ב-2024 ל-450 מיליון דולר. הכסף מיועד להקמת מפעל ייצור גדול יותר בוודינוויל שבמדינת וושינגטון, ולפיתוח הלוויין הבא בשורה — Starcloud-3 — שאמור לטוס על גבי החללית סטארשיפ של ספייסאקס, שעדיין לא הוכיחה את עצמה בטיסות מסחריות סדירות.
הרעיון של סטארקלאוד לא בדיוני מדע: תעשיית ה-AI צורכת חשמל וקירור בקצב שרשתות החשמל הארציות מתקשות לספק, ובכל מקום שמנסים להקים בו מרכז נתונים ענקי מתעוררת התנגדות תושבים. בחלל יש שמש כמעט בלתי פוסקת לאנרגיה סולארית, ואין צורך במים לקירור. סטארקלאוד כבר לא רק מדברת על זה — בנובמבר 2025 שיגרה את הלוויין הראשון שלה, Starcloud-1, ועליו שבב Nvidia H100 מדרגת מרכז נתונים, לראשונה בהיסטוריה בחלל. עם העוצמה הזו היא כבר אימנה בהצלחה מודל שפה קטן בשם NanoGPT — תוך כדי מעוף.
הבעיה שהגיוס הזה בעצם בא לפתור היא לא טכנולוגית אלא לוגיסטית. שוק השיגורים המסחרי נכנס לתקופה לא נוחה: ספייסאקס מתכננת להוציא משימוש את הפלקון 9 האמין שלה עד 2028 ולעבור לסטארשיפ, שעדיין בשלבי הרצה; ניו גלן של בלו אוריג'ין וולקן של יונייטד לונץ' אליאנס לא טסים בתדירות סדירה; והנוטרון של רוקט לאב עדיין לא הגיע לכן השיגור. במילים אחרות — כל מי שרוצה לשגר משהו לחלל בשנים הקרובות עומד בתור ארוך יותר משהיה. סטארקלאוד לא לבד במרוץ הזה: גוגל נכנסה לתמונה בשיתוף פעולה עם פלאנט לאבס תחת הפרויקט Project Suncatcher, וג'ף בזוס הביע עניין דומה — אם כי בגישה זהירה יותר, כשהוא מעריך שהמעבר המלא ממרכזי נתונים יבשתיים לחלליים ייקח למעלה מעשור.
כלומר הכסף כבר לא הבעיה של סטארקלאוד — 450 מיליון דולר ותמיכה של Nvidia עצמה זה לא מעט. הבעיה היא מושב על טיל. וזה בדיוק מה שהופך את הסיפור הזה למעניין: לא עוד עוד סבב גיוס לחברת AI, אלא תזכורת לכך שגם בעידן הבינה המלאכותית, יש עדיין צווארי בקבוק פיזיים ומאוד ארציים — או ליתר דיוק, לא-ארציים בכלל.
