באפט מסר לאייבל את החברה — ולבן שלו את הנשמה: התפקיד שאין לו הגדרה בשום ספר ניהול

ב-18 בספטמבר 2026 נסגר אחד הפרקים הארוכים בהיסטוריה של השוק האמריקאי. וורן באפט, בן 96, הודיע שהוא מסיים את תפקידו כיו"ר ברקשייר האת'אווי — החברה שהשתלט עליה ב-1965 ושבראשה ישב 56 שנה. הוא לא נעלם לגמרי: הוא הופך ליו"ר אמריטוס ונשאר חבר דירקטוריון. אבל מי שתופס את הכיסא הוא בנו, האוורד ("האווי") באפט בן ה-71 — דירקטור בברקשייר מאז 1993, חקלאי, פילנתרופ, בעברו גם שריף, ואדם שמעולם לא ניהל חברה ציבורית בחייו.

וזה בדיוק העניין, כי הוא גם לא הולך לנהל אחת עכשיו. המינוי הוא ליו"ר לא-מנהל (non-executive), וגרג אייבל — שקיבל את תפקיד המנכ"ל בינואר האחרון — ממשיך להיות זה שמחזיק בהגה. באפט האב תמצת את חלוקת העבודה במשפט אחד: "גרג מנהל את החברה; האוורד ישמור על התרבות ועל הערכים שלה — שניהם שווים יותר מכל דבר במאזן שלנו". אייבל מצידו כינה את האוורד "השומר" של המורשת הזו, והאוורד עצמו הבהיר שאין לו אשליות לגבי ההגדרה: "אני לא אנהל את החברה כיו"ר לא-מנהל. התפקיד שלי הוא לתמוך בגרג בכל דרך שאוכל". ה-וול סטריט ג'ורנל תיאר את המהלך כניווט בשטח לא ממופה, וקשה לחלוק: תפקיד שכל תיאור המשרה שלו הוא "שמור על התרבות" הוא לא דבר שקיים בממשל תאגידי רגיל, בוודאי לא בחברה ששווה טריליון ומשהו דולר.

בתשעת החודשים שעברו מאז שקיבל את הכיסא, אייבל עשה משהו שבאפט נמנע ממנו במשך שנים: הוא התחיל להוציא. ערימת המזומנים והמק"מים של ברקשייר ירדה ל-364.7 מיליארד דולר בסוף יוני 2026, ירידה של 4% מהרבעון הקודם — הירידה הרצופה הראשונה מזה יותר משלוש שנים. באותה תקופה הוא רכש מניות בכ-23.5 מיליארד דולר מול מכירות של 3.7 מיליארד בלבד, כלומר ברקשייר הפכה לקונה נטו בפעם הראשונה מאז 2022, ובנוסף רכשה בחזרה מניות של עצמה בהיקף 4.5 מיליארד דולר. אחרי שנים שבהן כל שיחה על ברקשייר נפתחה במשפט "הם יושבים על הר מזומנים ולא מוצאים מה לקנות", ההר סוף סוף התחיל לזוז.

ולאן הוא זז? לאלפאבית. ברקשייר הגדילה את האחזקה בכ-83%, לכ-106 מיליון מניות בשווי של 37.8 מיליארד דולר — האחזקה השלישית בגודלה בתיק, אחרי אפל ואמריקן אקספרס בלבד. הפרט המעניין הוא לא הסכום אלא המנגנון: כ-10 מיליארד דולר מתוך הרכישה הגיעו בהנפקה פרטית שסוכמה ישירות מול אלפאבית ביוני, כסף שגוגל ייעדה בין היתר להרחבת תשתיות ה-AI והמחשוב שלה. עוד כ-7 מיליארד נרכשו בשוק הפתוח. באפט, שקריטריון הרכישה ההיסטורי שלו כלל את המשפט "עסקים פשוטים — אם יש הרבה טכנולוגיה, לא נבין את זה", אמר ל-CNBC שהוא זה שיזם את המהלך, והוסיף שלאייבל "יש את המילה האחרונה".

שתי סיבות, ושתיהן פרקטיות. הראשונה: רוב החוסכים הישראלים מחזיקים בברקשייר גם אם מעולם לא קנו ממנה מניה. חלק ניכר מכספי הפנסיה, קרנות ההשתלמות והגמל בישראל נוהר בשנים האחרונות למסלולים מחקי S&P 500, וברקשייר היא אחת החברות הכבדות במדד הזה. כלומר, ניסוי הממשל התאגידי הכי מוזר שנראה בוול סטריט בעשור האחרון — יו"ר בלי סמכות שתפקידו לשמור על ערכים — יושב עכשיו בתוך הפנסיה של המון אנשים שלא נשאלו. הסיבה השנייה נוגעת ישירות לשאלה שכולם שואלים על בועת ה-AI: כשהמשקיע השמרן המפורסם בעולם, זה שנמנע מטכנולוגיה עשרות שנים, מזרים עשרה מיליארד דולר ישירות לקופה של גוגל כדי לממן בניית תשתית מחשוב — זה סימן שההוצאות האדירות על AI כבר לא נתפסות כהימור ספקולטיבי אלא כנכס תשתיתי משעמם ותזרימי. זה בדיוק סוג הנכס שברקשייר אוהבת. מי שמנסה להעריך כמה זמן עוד יימשך מחזור ההשקעות הזה, שווה לו לשים לב מי בדיוק נכנס אליו עכשיו.

קריאה שלנו על המשמעות: המהלך כולו בנוי סביב מילה אחת — המשכיות. מייקל וויתרס, פרופסור לניהול בבית הספר לעסקים של אוניברסיטת נוטרדאם, אמר שהמינוי הוא בראש ובראשונה על המשכיות, ושהמבחן האמיתי יהיה אם אייבל והאוורד יצליחו לכבד את המורשת של באפט מבלי לחנוק את יכולתה של ברקשייר להסתגל לשוק שנראה אחרת לגמרי מזה שבאפט שלט בו. הבעיה עם תפקיד ששמו "שומר התרבות" היא שאין לו מדד הצלחה, אין לו KPI, ואי אפשר לדעת אם הוא עובד — עד הרגע שבו הוא נכשל. באפט עצמו כתב במכתב חג ההודיה האחרון שלו ש"אבא זמן תמיד מנצח", והודיע שיפסיק לכתוב את הדוח השנתי ולדבר בלי סוף באסיפת בעלי המניות. אז המבחן הראשון של המבנה החדש לא יגיע בשנה טובה. הוא יגיע ברבעון הרע הראשון, או ביום שבו אייבל ירצה לעשות משהו שוורן באפט לא היה עושה — ואז נגלה אם ליו"ר שאין לו סמכות ניהולית יש בכל זאת סמכות.