מי שחיכה שהכסף יחזור להיות זול יצטרך להמשיך לחכות, ובינתיים התשואה על האג״ח האמריקאי ל־10 שנים עברה את רף 5.3%.
יש מספרים שרק כלכלנים עוקבים אחריהם, ויש מספרים שמשפיעים כמעט על כל דבר אחר בשוק. התשואה על אג״ח ממשלת ארה״ב ל־10 שנים שייכת לסוג השני: לפיה נקבעות משכנתאות בארה״ב, לפיה מתמחרות קרנות הון סיכון חברות טכנולוגיה, ולפיה מחליט כל משקיע כמה סיכון שווה לו לקחת. ביום רביעי, 30 בספטמבר, היא עברה את רף 5.3% והגיעה לרמה הגבוהה ביותר שלה מזה 24 שנה, כפי שדיווח הוול סטריט ג׳ורנל בסיקור השווקים השוטף שלו. לפי Trading Economics היא סגרה את היום סביב 5.29%.
הנתון החריג באמת הוא הקצב, יותר מהרמה עצמה. במהלך הרבעון השלישי עלתה התשואה בכ־0.87 נקודות אחוז, הזינוק הרבעוני החד ביותר מאז הרבעון הראשון של 1994. מי שזוכר את 1994 זוכר אותה כ״טבח האג״ח הגדול״, השנה שבה הפדרל ריזרב הפתיע את השווקים בסדרת העלאות ריבית ומשקיעי אג״ח ספגו הפסדים כבדים. ההשוואה לא מבטיחה שהסיפור יחזור על עצמו, אבל היא מבהירה כמה מהר זז השוק הזה בשלושת החודשים האחרונים.
לפי הדיווחים ב־CNBC וב־NBC News לאורך החודש, יש כאן שלושה כוחות שפועלים יחד. הראשון הוא נפט: מחיר החבית טיפס מעל 100 דולר ובשלב מסוים נגע ב־108, על רקע כותרות סביב איראן. אנרגיה יקרה מחלחלת לאינפלציה, ואינפלציה גבוהה היא האויב המובהק של מחזיקי אג״ח. הכוח השני הוא נתוני מאקרו אמריקאיים שיצאו חזקים מהצפוי, יחד עם התבטאויות ניציות של בכירים בפד. לפי כלי FedWatch של CME, בשלב מסוים בסוף ספטמבר תמחרו הסוחרים סיכוי של יותר מ־75% להעלאת ריבית בישיבת אוקטובר, לעומת כ־49% שבוע קודם לכן. השלישי הוא הגירעון: משקיעים מודאגים מכמות האג״ח שמשרד האוצר האמריקאי ממשיך להנפיק, ודורשים פיצוי גבוה יותר (״פרמיית זמן״) על החזקת חוב לטווח ארוך. אפילו תוכנית רכישה חוזרת של אג״ח בהיקף 6 מיליארד דולר, שהכריז עליה שר האוצר סקוט בסנט, לא עצרה את המגמה. גם האג״ח ל־30 שנה טיפס מעל 5.6%, הרמה הגבוהה ביותר שלו מאז 2002.
וול סטריט הגיבה בעצבנות אבל בלי בהלה. ביום שבו נשבר השיא נסחרו המדדים המרכזיים בכיוונים מעורבים, אחרי ימים קודמים בחודש שבהם זינוק בתשואות הפיל את המניות. הזהב, לעומת זאת, נסחר סביב 4,159 דולר לאונקיה, תזכורת לכך שלא מעט משקיעים מחפשים מקלט.
ניתוח: לישראלים יש לפחות שלוש סיבות לעקוב אחרי המספר הזה. הראשונה היא ההייטק. חברות צמיחה, ובמיוחד חברות AI שרוב הרווחים שלהן עוד בעתיד, הן הנפגעות הקלאסיות מתשואות גבוהות. ככל שהכסף ״הבטוח״ באג״ח ממשלתי מניב יותר, כך יורד הערך הנוכחי של רווח שמובטח בעוד עשור, ומשקיעים פחות נדיבים עם הערכות שווי. לכאן נכנסים סבבי גיוס של סטארטאפים ישראליים, תמחור הנפקות ומניות הטכנולוגיה הישראליות שנסחרות בנאסד״ק. השנייה היא תשתיות ה־AI עצמן: חלק לא קטן מבום מרכזי הנתונים ממומן בחוב, וכשמחיר החוב עולה גם החשבון של כל פרויקט כזה משתנה. השלישית היא החיסכון הפנסיוני: תיקי ההשקעות של קרנות הפנסיה וקופות הגמל בישראל חשופים במידה ניכרת לשוק האמריקאי, וטלטלה בשוק האג״ח הגדול בעולם לא נעצרת בגבול. המשמעות לריבית בנק ישראל ולמשכנתאות כאן פחות ישירה ותלויה גם באינפלציה המקומית, אבל עולם שבו הפד שוקל להעלות ריבית ולא להוריד אותה הוא עולם שבו קשה יותר לכל בנק מרכזי אחר להקל.
השאלה הפתוחה היא אם מדובר בתיקון חד שיירגע ברגע שהנפט יתקרר, או בתחילתו של עידן חדש שבו כסף זול הוא זיכרון רחוק. התשובות הקרובות יגיעו מדוח התעסוקה האמריקאי ומישיבת הפד באוקטובר. עד אז מומלץ לעקוב אחרי האג״ח, כי הוא כנראה יכתיב את הטון לשאר השוק.
