אנשים קונים "הגנה מפני הפסדים" לפנסיה, והכסף שלהם מזין את אחד מגלי ההלוואות הכי אפלים בוול סטריט.
יש מוצרים פיננסיים שנראים כמו סרט פעולה, ויש מוצרים שנראים כמו טופס בביטוח לאומי. אנואיטי צמודה-מדד (Indexed Annuity) שייכת בבירור לקבוצה השנייה. ובכל זאת, לפי הדיווח של ה-Wall Street Journal, דווקא המוצר הרדום הזה הוא אחד המנועים שהניעו את עליית האשראי הפרטי.
העיקרון פשוט: הלקוח מפקיד סכום אצל חברת ביטוח, התשואה שלו נקשרת לביצועי מדד מניות כלשהו, אבל המוצר מבטיח שהוא לא יפסיד בגלל השוק. הצד השני של העסקה הוא שהמבטחת קובעת את נוסחת התשואה, והיא רשאית לשנות אותה מעת לעת. כלומר, ההגנה מפני ירידות ברורה וחד-משמעית, אבל גובה הרווח כבר פחות.
כי מי שמחזיק את הכסף הזה הוא חברת ביטוח, וצריך להשקיע אותו איפשהו. לפי נתוני LIMRA, מכירות האנואיטי האינדקסיות בארה"ב (FIA) הגיעו ב-2025 לשיא של כ-128 מיליארד דולר, ומכירות האנואיטי הכוללות עמדו על כ-461 מיליארד. מוצרים עם רכיב אינדקס היוו כ-45% מהמכירות, לעומת 24% לפני עשור. זה הרבה כסף יציב וארוך טווח, וזה בדיוק מה שמנהלי אשראי פרטי אוהבים.
הדוגמה המוכרת ביותר היא Athene של Apollo, שלפי ניתוחי תעשייה מובילה את שוק ה-FIA בשנים האחרונות. אותו מודל אומץ גם על ידי KKR (Global Atlantic), Carlyle ועוד. היגיון העסקה: הלוואות פרטיות נותנות תשואה גבוהה יותר מאג"ח סחירות, והפער מאפשר למבטחת להציע ללקוח תנאים אטרקטיביים יותר ולנצח את המתחרות. לפי הערכה אחת, היקף האשראי הפרטי במאזני חברות הביטוח האמריקאיות הגיע ב-2024 לכ-849 מיליארד דולר.
הלקוח שומע "אין הפסדי שוק" ומניח שהכל בטוח. בפועל, ההגנה הזו טובה רק כמו המבטחת שמאחוריה, והנכסים שמאחוריה הם הלוואות לא סחירות שקשה לתמחר. כשהכל טוב, אף אחד לא שואל. רגולטורים וגם ספקנים בענף מצביעים כבר שנים על הסיכון שחברות בבעלות קרנות השקעה ייקחו סיכון גבוה מדי עם כספי חוסכים. לא נמצא בחיפוש שלי עדכון רגולטורי חדש ב-2026, ולכן קשה לדעת עד כמה הנושא חם כרגע.
הקריאה שלנו: לקורא הישראלי יש כאן שני שיעורים. הראשון נוגע למוצרי חיסכון עם "הגנה" או "קרן מובטחת", שגם אצלנו נמכרים בניסוח מרגיע: שווה לשאול מי קובע את הנוסחה ומה קורה כשהיא משתנה. השני רחב יותר: גם בישראל גופים מוסדיים וחברות ביטוח הגדילו חשיפה לנכסים לא סחירים ולאשראי חוץ-בנקאי, ושם המנגנון דומה, כסף של חוסכים שמזין שוק שהשקיפות בו מוגבלת. אנחנו לא טוענים שיש בעיה כאן, רק שכדאי לדעת לאן הכסף הולך.
בינתיים, האנואיטי הרדומה ממשיכה לישון בשקט, ואחרים מרוויחים מזה היטב. השאלה הפתוחה היא מה יקרה ביום שבו ההלוואות שמאחוריה יצטרכו להוכיח את עצמן.
