הריבית עולה, והמכפילים של חברות הטכנולוגיה מתכווצים. גם אהובות השוק כבר לא מקבלות הנחה

יש רגע בכל מחזור שוק שבו המשקיעים מפסיקים לשאול אם החברה טובה, ומתחילים לשאול כמה הם מוכנים לשלם עליה. לפי דיווח של הוול סטריט ג׳ורנל, זה בדיוק הרגע הנוכחי. מניות של ענפים רבים ירדו בחדות, ואפילו אהובות הטכנולוגיה כבר לא נהנות מהמכפילים שהורגלו אליהם.

הסיפור הזה לא נמדד בשאלה אם החברות מרוויחות פחות. הוא נמדד בשאלה כמה המשקיעים מוכנים לשלם על כל שקל או דולר של רווח. המכפיל הוא המחיר שהשוק מציב על העתיד, והעתיד הפך ליקר יותר לתמחור.

המנגנון ידוע ומוכר מהמחזור הקודם של העלאות הריבית ב-2021–2022. ריבית גבוהה מקטינה את הערך הנוכחי של רווחים שיגיעו רק בעוד שנים, ולכן היא פוגעת יותר בחברות שרוב הרווח שלהן עדיין צפוי בעתיד. חברה שמרוויחה היום פחות מנוצחת פחות בסביבה כזו מחברה שהמחיר שלה נשען על הבטחה.

ההקשר העדכני: לפי דיווחי רויטרס מאוגוסט 2026, תשואות האג״ח ל-30 שנה בארה״ב הגיעו לרמות הגבוהות ביותר מאז 2007, והנאסד״ק ירד באחד הימים בכ-1.3%. אנליסטים הסבירו אז שעלות אשראי גבוהה מורידה את מה שהמשקיעים מוכנים לשלם על צמיחה עתידית ברווחי הטכנולוגיה. לצד זה עלו גם ספקות לגבי המימון בחוב של תוכניות הבינה המלאכותית של ענקיות הענן. זו תמונת הרקע; הנתונים המפורטים של כתבת ה-WSJ עצמה נמצאים מאחורי חומת התשלום, ולכן איננו מצטטים אותם כאן.

זהו פסקת הניתוח שלנו, ולא חלק מדיווח המקור. הישראלי הממוצע חשוף לנאסד״ק יותר ממה שנדמה לו: קרנות הפנסיה וקרנות ההשתלמות מחזיקות מניות אמריקאיות, ורבים מאיתנו מחזיקים מדדי טכנולוגיה דרך קרנות סל. גם סקטור ההייטק המקומי תלוי בתמחור הזה, כי הערכות השווי של סטארטאפים והחברות הציבוריות שמגייסות בארה״ב נגזרות ממכפילי הענף. כשהשוק מרגיש בנוח לשלם פחות על חלום, גם סבבי גיוס ומחירי אקזיט מושפעים, בדרך כלל באיחור.

יש גם סייג חשוב: לא כל חברת טכנולוגיה רגישה באותה מידה. חברות עם תזרים מזומנים חזק ורווחיות גבוהה עמידות יותר מחברות שמבוססות על הבטחות. הלקח מהמחזור הקודם הוא שהפער בין שני הסוגים נפתח דווקא כשהריבית עולה.

האם זו תיקון זמני או שינוי של ממש בתמחור? זה בדיוק מה שאף אחד עוד לא יודע, והיום הריבית היא זו שמחליטה. עד שהיא תתייצב, כדאי לזכור שגם הסיפור הכי טוב נמדד במחיר שמשלמים עליו.