האוצר האמריקאי ניסה לעצור את עליית התשואות – זה החזיק בערך יומיים

יש רגעים שבהם מספר אחד מספר את כל הסיפור, וה-40 טריליון דולר הזה הוא בדיוק רגע כזה. משרד האוצר האמריקאי פרסם באמצע אוגוסט נתונים שמראים שהחוב הלאומי של ארה"ב חצה לראשונה בהיסטוריה את הרף הזה – סכום שהכפיל את עצמו בפחות מעשור. זה לא היה אמור להפתיע אף אחד שעוקב אחרי התקציב הפדרלי, אבל כשהמספר הופך לשלם עגול כל כך, גם משקיעים שרגילים להתעלם ממנו מתחילים להקשיב.

הבעיה היא מחיר המימון

מה שבאמת הדליק נורות אדומות זו לא רק גודל החוב, אלא המחיר של מימונו. תשואת האג"ח האמריקאית ל-30 שנה טיפסה לרמה של כ-5.3%, הגבוהה ביותר מאז 2007 – ערב המשבר הפיננסי הגדול. משקיעים מתמחרים בו-זמנית כמה חששות: אינפלציה שמסרבת להיעלם, גירעונות תקציביים שממשיכים לתפוח, והיצע עצום של אג"ח קונצרניות חדשות, חלקן ממומנות ישירות מגל ההשקעות הענק בתשתיות בינה מלאכותית – חברות טכנולוגיה שיוצאות לגייס חוב בהיקפים שמתחרים על אותם משקיעים שבעבר קנו בעיניים עצומות אג"ח ממשלתי אמריקאי.

שרת האוצר סקוט בסנט ניסה לפעול. באמצע אוגוסט הוא הודיע על הכפלת היקף רכישות החוב החוזרות (buybacks) של המשרד – מהלך שנועד לספוג היצע עודף ולהרגיע את השוק. הפעולה עבדה, לזמן קצר ביותר: תשואת ה-30 שנה צנחה מ-5.26% לכ-5.18%. אלא שכבר יומיים אחר כך, החששות חזרו – והתשואה טיפסה בחזרה מעל 5.27%. במילים אחרות, אפילו התערבות ישירה ומכוונת של האוצר האמריקאי לא הצליחה להחזיק את השוק רגוע יותר מסוף שבוע.

האוצר והפד מושכים לכיוונים מנוגדים

ברקע מתנהלת גם דרמה מוסדית: פרוטוקולים של הפדרל ריזרב שפורסמו לאחרונה חשפו שחלק ניכר מחברי הוועדה המוניטרית דווקא שוקלים העלאת ריבית ולא הפחתה, על רקע האינפלציה העיקשת. בפועל הריבית נותרה ללא שינוי סביב 3.6% בהצבעה של 9 מול 3 – אבל עצם זה שהעלאה נמצאת על השולחן, בזמן שהאוצר מנסה נואשות להוזיל את עלויות המימון של הממשלה, ממחיש עד כמה שני הגופים המרכזיים במדיניות הכלכלית האמריקאית מושכים כרגע לכיוונים מנוגדים.

עלות שירות החוב הפדרלי כבר צפויה להגיע לכ-1 טריליון דולר בשנת הכספים הנוכחית – כ-3.3% מהתמ"ג – ולפי תחזיות באוצר, הסכום הזה עלול להכפיל את עצמו ליותר מ-2.1 טריליון דולר עד 2036, כ-4.6% מהתמ"ג. תשואת ה-10 שנים, שמשפיעה ישירות על ריבית המשכנתאות, הלוואות הרכב ואשראי עסקי בארה"ב, נגררת אחרי אותה מגמה – כלומר אזרח אמריקאי ממוצע מרגיש את זה בתשלום החודשי, גם אם הוא מעולם לא שמע את המונח "buyback".

הסיפור הזה לא מסתיים כאן, וזו בדיוק הבעיה: כל עוד הגירעון ממשיך לתפוח וההיצע של אג"ח קונצרניות – חלק גדול מהן ממומנות מרוץ הבינה המלאכותית עצמו – ממשיך לגדול, לאוצר האמריקאי נגמרים הכלים הזמינים. הכפלת רכישות חוב יכולה לקנות יומיים של שקט. את הבעיה המבנית היא לא פותרת.