אנדי ברנהאם בקושי הספיק להתמקם בדאונינג סטריט, וכבר קיבל תדריך שאומר שהמלחמה במזרח התיכון עלולה לעצור את הכלכלה שהייתה הכוכבת של ה-G7.
יש דרכים נעימות יותר להתחיל תפקיד. אנדי ברנהאם, ראש הממשלה הבריטי החדש, ישב לתדריך הכלכלי הראשון שלו מול משרד האוצר וקיבל תרחיש שלא בדיוק מתאים לנאום השבעה: אם הלחימה בין ארה"ב, ישראל ואיראן וההפרעה למיצרי הורמוז יימשכו עד סוף 2026, הכלכלה הבריטית עלולה כמעט לא לזוז ב-2027. לפי המודלים הפנימיים שהוצגו לו ולשר האוצר, מדובר בתרחיש שבו הצמיחה עלולה להגיע לכ-0.3% בלבד — כמעט קיפאון מוחלט עבור כלכלה שעד לפני זמן לא רב הוצגה כמככבת ה-G7.
המספר הזה לא נולד בחלל ריק. הלחימה במזרח התיכון כבר דחפה למעלה את מחירי הנפט והדלק, ובמקביל שיבשה שרשראות אספקה גלובליות שמשפיעות על כל דבר — מתעשייה כבדה ועד מדפי הסופר. קרן המטבע הבינלאומית התריעה כבר באפריל שהמלחמה תפגע בבריטניה חזק יותר מכל מדינה עשירה אחרת, וה-OECD חידד את התמונה: הוא כבר קיצץ את תחזית הצמיחה הבריטית לשנה הנוכחית מ-1.2% ל-0.7%, תוך אזהרה מפורשת שהאינפלציה צפויה לזנק.
זו לא רק שאלה של ביש מזל. בריטניה מייבאת אנרגיה בהיקף גדול יחסית לגודל הכלכלה שלה, וחשופה במיוחד לתנודות מחירי הנפט והגז שמוזרמות ישירות למחירון הדלק ולחשבון החשמל של כל בית אב. כשמוסיפים לזה שיבושי שילוח שמאריכים זמני אספקה ומייקרים חומרי גלם, מקבלים בדיוק את התמהיל שגורם למודלים של האוצר להראות מספרים כאלה — לא תחזית ודאית, אלא תרחיש חמור שממחיש כמה שברירית ההתאוששות הכלכלית הנוכחית.
חשוב לדייק: גורמים בממשלה הבריטית מדגישים שמדובר בתכנון לתרחישים אפשריים, לא בהכרזה על מיתון ודאי. אבל העיתוי לא מחמיא — ברנהאם נכנס לתפקיד בדיוק ברגע שבו כלכלת בריטניה, שהייתה אמורה להיות סיפור ההצלחה של קבוצת המדינות המפותחות, מתחילה להיראות כמו נקודת התורפה שלה.
מבחינת ישראלים שעוקבים אחרי הכלכלה הגלובלית, זו תזכורת פשוטה: מלחמה במזרח התיכון לא נשארת אזורית. היא זולגת דרך מחיר החבית, דרך פוליסות ביטוח לספנות באזור המפרץ, ודרך כל שרשרת אספקה שעוברת דרך שם — עד שהיא נוחתת על חשבון הדלק של משפחה בלונדון או מנצ'סטר. ברנהאם קיבל את התזכורת הזו ביום הראשון בעבודה; השאלה הפתוחה היא כמה זמן עוד תימשך המלחמה שתכתיב אם התרחיש הזה יישאר על הנייר או יהפוך למציאות.
