כשמדינות שלמות סופרות אחוזי תמ"ג שנמסו בחום, קשה עוד לקרוא לזה "מזג אוויר גרוע" — זה עלות תפעולית קבועה.
יש הבדל בין "היה חם השבוע" לבין "החום עלה לנו X מיליארד". קיץ 2026 באירופה סיפק את הגרסה השנייה. בנק Triodos מעריך שגלי החום השנה יגרעו כ-180 מיליארד יורו מהתוצר האירופי — סכום שכמעט מוחק לגמרי את תחזית הצמיחה של היבשת לשנה הזו, ומביא את הפגיעה הכוללת בתמ"ג האירופי ל-2026 לכדי כ-1%. בבריטניה לבדה, לפי הערכות חברת המחקר Verdant, המשק כבר הפסיד לפחות 4.4 מיליארד ליש"ט מאז מאי, עם תחזית להצטברות לכ-25.6 מיליארד ליש"ט עד 2030.
זה לא נתון בודד אלא מגמה עם היסטוריה. בארצות הברית, ההפסדים הכלכליים הנובעים מחום קיצוני זינקו ב-70% בין 2001 ל-2023. כיום מדובר בכ-100 מיליארד דולר בשנה מירידה בפריון עבודה בלבד — עם תחזית להכפלה לכ-200 מיליארד עד 2030, ועד 500 מיליארד דולר בשנה עד 2050, בערך אחוז שלם מהתמ"ג האמריקאי. אלה לא תחזיות אסון רחוקות; אלה קווי מגמה שכבר רצים.
ההשפעה לא מסתכמת ב"אנשים עובדים לאט יותר כשחם". יש כאן שרשרת: תפוקה חקלאית נמוכה יותר ומחירי מזון גבוהים יותר, ייצור אנרגיה מוגבל ומחירי חשמל שמזנקים כשכולם מדליקים מזגן בו-זמנית, שיבושים בתחבורה, ופריון עבודה שצונח. מחקר אחד מצא שגל חום בודד שנמשך חמישה ימים ומעלה גורם לירידה של 0.2% בפריון העבודה השנתי — ואפקט שיכול להימשך עד שנתיים. בענפים כמו בנייה וחקלאות, שתלויים בעבודה פיזית בחוץ, ההערכות מדברות על אובדן של 3.5%-3.7% מהפעילות השנתית עד 2050. ולבנייה יש חשיבות מיוחדת: היא חלק מהשקעות ההון של המשק, כך שפגיעה בה היום מאטה את הצמיחה גם בעתיד.
מי משלם את החשבון הכבד ביותר?
הפער המטריד ביותר הוא בין עשירים לעניים. מחקרים מראים שבאזורים העשירים בעולם, גלי חום קיצוניים גורעים בממוצע כ-1.5% מהתמ"ג לנפש בשנה — לעומת 6.7% באזורים עם הכנסה נמוכה. במילים אחרות, אותה עלייה במד החום משפיעה על מדינה עשירה כמו נזק צדדי, ועל מדינה ענייה כמו מכה במבנה הכלכלי כולו. זו לא רק שאלה של מוסר; היא שאלת יציבות פיננסית גלובלית, כי שרשרות אספקה מקושרות זו לזו — נזק בצד אחד של העולם מתגלגל למחירים ולעיכובים בצד השני.
המספרים הגלובליים המצטברים מרשימים במיוחד: כלכלנים העריכו כבר את עלות שעות העבודה האבודות בעולם ב-280 מיליארד דולר ב-1995, קפצו ל-311 מיליארד ב-2010, וכעת מדברים על 2.4-2.5 טריליון דולר עד 2030 — מעל אחוז מהתמ"ג העולמי — ועד 4% מהתמ"ג העולמי עד 2100 אם כלום לא משתנה. זה כבר לא סעיף שוליים בדוח הסיכונים של הבנק המרכזי; זה משתנה מקרו שמתחיל להשפיע על ריבית, אינפלציה ותחזיות צמיחה כמו כל דוח תעסוקה או מדד מחירים.
הבעיה עם עלות שמתפרשת על פני עשרות שנים ומדינות היא שקשה לחוש אותה כמשבר דחוף — עד שהיא כבר בדוח הרבעוני. בינתיים, כלכלנים לומדים לתמחר מעלות שנתית של גלי חום כמו שהם מתמחרים מחיר נפט או שער חליפין: לא כאסון חד-פעמי, אלא כתשומה קבועה שרק הולכת ומתייקרת.
