משהו נשבר בהרגל הרע של וול סטריט להתעלם מהמזרח התיכון: הדאו איבד 588 נקודות ביום אחד, והפעם הסיבה לא הגיעה משום דוח רווחים.
שנה שלמה השווקים למדו לתמחר את המזרח התיכון כרעש רקע. כל התלקחות הביאה קפיצה של יום־יומיים בנפט, ואז חזרה לשגרה של מניות טכנולוגיה ובינה מלאכותית. ביום שלישי זה הפסיק לעבוד. מתקפה של החות'ים בכטב"מים ובטילים בליסטיים על מתקני אנרגיה של ארמקו ותשתיות נוספות בדרום סעודיה — באזורי אבהא, ג'יזאן, נג'ראן וח'מיס מושייט — הותירה עשרות פצועים, ומשרד האנרגיה הסעודי הודיע על השבתת פעילות בכמה מתקנים בזמן שכוחות כיבוי פעלו בשטח. חבית ברנט זינקה לכיוון 100 דולר, רמה שלא נראתה מאז תחילת המשבר, וה-WTI האמריקאי טיפס לאזור 93 דולר.
בוול סטריט התגובה הייתה מיידית ולא אחידה: מדד הדאו ג'ונס צלל 588 נקודות, כ-1.1%, לרמה של 52,826; ה-S&P 500 ירד ב-0.4% ל-7,684; והנאסד"ק איבד 0.5% ל-26,388. ההבדל בין המדדים הוא הסיפור האמיתי — הדאו, עם החשיפה הכבדה שלו לתעשייה, לתעופה ולתחבורה, סופג את מכת הדלק ישירות, בעוד מניות הטכנולוגיה עדיין נהנות ממעמד של מקלט יחסי. במקביל, נדבך שני של לחץ אינפלציוני הגיע דווקא מצפון: הסלמת מלחמת הסחר בין ארצות הברית לקנדה, אחרי שוושינגטון הטילה מכסים של 50% על מגוון רחב של סחורות קנדיות. הכיסוי המלא של יום המסחר, כולל ההתפתחויות שעה־שעה, פורסם בדיווח החי של ה-Wall Street Journal.
כדי להבין למה מתקפה אחת מזיזה את הברנט בכמה אחוזים, צריך לזכור באיזה מצב שוק הנפט נמצא מלכתחילה. מאז סוף פברואר, עם פרוץ מערכת האוויר האמריקאית־ישראלית מול איראן, התנועה במצרי הורמוז חסומה ברובה. לפי הערכות אנליסטים, כ-7 מיליון חביות ביום של נפט גולמי ותזקיקים עוברות שם כיום, לעומת כ-20 מיליון לפני המלחמה. במילים אחרות: כרית הביטחון של השוק כבר נאכלה. כשאין עודף היצע, כל מתקן שנפגע בדרום סעודיה — ועכשיו גם הסיכון לתנועה המסחרית במצרי באב אל־מנדב — מתורגם ישירות למחיר, ולא נבלע בתוך המערכת.
הפרדוקס הוא שבאותו יום עצמו הגיעה גם ידיעה שאמורה הייתה להרגיע: איראן הודיעה שהיא קרובה מאוד להסכם עם עומאן על ניהול התנועה בהורמוז, כולל מסלול מעבר בטוח זמני ומרכז תיאום ימי משותף. השוק בחר להתעלם. ולא בלי סיבה — הסכם שמעמיק את השליטה של טהרן בנתיב, ושאינו פותח אותו במלואו כל עוד לא מתקיימות ההתחייבויות האמריקאיות מהסכם הביניים שפג, הוא לא בדיוק ביטוח. זה סידור. ההבדל בין השניים הוא בדיוק מה שהסוחרים מתמחרים.
הזווית המקומית פחות דרמטית ויותר יומיומית. מחיר הדלק בישראל נגזר מנוסחה חודשית שצמודה למחירי הזיקוק הבינלאומיים ולשער הדולר — כלומר קפיצה בברנט לא נעצרת בכותרת בעיתון כלכלי, היא מגיעה למשאבה בעדכון הבא. מעבר לכך, בנק ישראל נמצא באמצע מסלול הורדות ריבית זהיר: בהחלטה מיולי הופחתה הריבית ל-3.5%, אבל הבנק כבר סימן בעצמו שסביבת האינפלציה עלתה בעיקר בגלל התייקרות חדה במחירי האנרגיה העולמיים. גל התייקרות נוסף בנפט הוא בדיוק סוג הנתון שיכול להקפיא את קצב ההורדות — וזה, בסופו של דבר, נוגע למשכנתאות ולעלות האשראי של כל עסק ישראלי הרבה יותר מאשר לתיק המניות.
ניתוח קצר: יש כאן גם קו שמחבר את הסיפור הזה לסיפור הגדול של השנתיים האחרונות — הריצה של תעשיית הבינה המלאכותית אחרי חשמל. מרכזי נתונים הם צרכני אנרגיה כבדים, ועלייה מתמשכת במחירי הדלקים מתגלגלת בסופו של דבר לעלות הקילוואט, לתמחור של ענני המחשוב ולתחשיבי ההיתכנות של פרויקטי מחשוב ענק. כרגע זה עדיין לא נראה בדוחות — אבל אם הברנט יתייצב מעל שלוש ספרות ולא יחזור, ההנחה שהאנרגיה היא משתנה זול וקבוע במודל העסקי של ה-AI תצטרך עדכון. שוק המניות יודע לחיות עם מלחמה. מה שהוא פחות אוהב זה חשבון חשמל שממשיך לטפס.
